ארץ נושבת: המרחב הערבי הכפרי בישראל/פלסטין

עד כה, רוב העיסוק האקדמי במרחב הכפרי נעשה מנקודת מבט ממוקדת של דיסציפלינה אחת - גיאוגרפיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה או אתנוגרפיה - תוך שימוש בכלים תיאורטיים ומתודולוגיים ייחודיים לכל תחום. כך נוצרו מסורות מחקר נפרדות, לעתים אף סותרות, שהתמקדו כל אחת בהיבט אחר של המציאות הכפרית. אך מה עם החיבורים ביניהן? מה עם התמונה הרחבה, המשולבת?
בתוך התחום הגיאוגרפי־היסטורי עצמו שלטה במשך שנים גישה שהתמקדה בעיקר בגורמים פיזיים קבועים, כמו תוואי השטח, איכות הקרקע, זמינות מים - או בהשפעות חיצוניות כמו ההתיישבות האירופית־ציונית. גישה זו, שהושפעה מתזות מיושנות על "שקיעתה" של האימפריה העות'מאנית, נטתה להציג את האוכלוסייה הערבית המקומית כאוכלוסייה פסיבית, הנכנעת לנסיבות, ולא ככוח פועל ומשנה. בהתאם לכך, נבנה נרטיב שבו הוצגה הציונות כמנוע היחיד לקִדמה בפיתוחה של הארץ.

הספר מבקש להציע נקודת מבט אחרת, המדגישה את החיבורים בין ההיבטים הגיאוגרפיים, החברתיים, הכלכליים וההיסטוריים, משלבת בניהם ומשרטטת תמונה רחבה ומלאה של המרחב הכפרי הערבי.