הרומן הראשון של רוברט ואלזר, הסופר השווייצרי שכתב בשפה הגרמנית ונחשב אחד הסופרים המודרניים החשובים של המאה העשרים. ואלזר היה נערץ על ידי סופרים כהרמן הסה, פרנץ קפקא, ולטר בנימין ושטפן צוויג, אך לא הצליח מעולם לפרנס את עצמו באמצעות הכתיבה, עבד כל חייו כפקיד, סבל מהתמוטטות עצבים ולבסוף השתקע במוסד לחולי נפש שם חי 27 שנים עד מותו.
"זאת קריירה רעה מאוד, אבל רק קריירה רעה נותנת אור לעולם," אמר קפקא על דמותו של גיבור הרומן, סימון טאנר, הנע ונד בין בני האדם, מנסה לתהות על קנקנם, אך אינו מוצא לו מקום בעולמם. הרומן עוקב אחרי כשנתיים בחיי סימון, שלושת אחיו ואחותו, ומתאר את מקומות העבודה, הקשרים והאהבות שהם משיגים ומאבדים. במבט מלא חמלה והומור, משרטט רוברט ואלזר דמויות שכל כולן גוונים ודקויות וגיבור שמסרב לכל ניסיון להגדיר מה הוא.בוקר אחד נכנס צעיר נערי למראה לחנות ספרים וביקש לדבר עם המנהל. לקחו אותו אל המנהל. בעל החנות, אדם מבוגר שחזותו מכובדת מאוד, נעץ מבט נוקב בבחור המבויש קמעה העומד מולו וביקש שידבר. ״אני רוצה להיות מוכר ספרים,״ אמר הצעיר חסר הניסיון, ״יש לי כמיהה למקצוע, ואינני יודע מה יכול למנוע ממני להוציא את תוכניתי מהכוח אל הפועל. מאז ומעולם נמשכתי לעסקי הספרים, ואינני מבין למה עלי לשווע מרחוק למקצוע האהוב והיפה הזה. הבט, אדוני, אני חושב שאני, כמו שאני עומד כאן מולך, מתאים באופן יוצא מהכלל למכור ספרים בחנות שלך, כמה ספרים שרק תרצה למכור. אני איש מכירות מלידה: אדיב, זריז, מנומס, מהיר, תמציתי, מהיר החלטה, מחושב, קשוב, הגון אבל לא הגון עד טיפשות, כמו שאולי אני נראה. אני יודע להנמיך מחירים כשאני רואה מולי סטודנט עני מסכן, ואני יכול להעלות מחירים כדי להסב מעט עונג לאנשים העשירים, שלפעמים אין לי בררה אלא לחשוב שהם לא יודעים מה לעשות בכספם.
