קובץ ובו חמישה סיפורים של רוברט ואלזר, שיצירותיו לא זיכוהו בהצלחה המיוחלת אלא שנים רבות אחרי מותו, והוא הלך ודעך באלמוניות הספרותית שנכפתה עליו. ואלזר היה איש אומלל ורדוף פחדים כל ימיו, החליף עיסוקים ומקצועות מתוך מצוקה כספית ולבסוף השתקע מרצונו במוסד לחולי נפש ושם חי 27 שנים עד מותו - בבדידות מוגנת יחסית. חמישה מסיפוריו מובאים כאן בתרגומן של טלי קוניס ואילנה המרמן.
"הוא ראה ציפור מנתרת אליו, קטנה-קטנה, ולכד אותה בכף ידו, הוא רצה להסתכל בה מקרוב. כששב והניח אותה, היא פרשה את כנפיה הקטנות, פערה את מקורה הקטן, פרפרה ושבקה חיים. הרוצח עמד לו נבוך ואז פנה והלך משם בחיוך כנער גמלוני שלא הצליח לגעת בָּעדין בְּעדינות."
