אורות נגד

הלב נותר חבוי בחשכה וקשה, כמו אבן החכמים.

*
זה היה אביב, והעצים התעופפו אל ציפוריהם.

*
זמן רב כל כך הולך הכד השבור אל המעיין, עד שמימיו של זה יבשו.

*
כל דיבור על צדק אין בו טעם כל עוד הגדֹולה שבספינות הקרב לא התנפצה אל מצחו של טבוע.

*
ארבע עונות, ואין חמישית כדי להכריע במי מהן לבחור.

*
זמן כה רב נמשך חיבוקם עד שהאהבה נואשה מהם.

*
הוא מנע מעצמו גם את זה: את השמחה שבחוסר השמחה.

*
הוא הניח על המאזניים מעלות ופגמים, אשמה וחפּות, תכונות טובות ורעות, כי חיפש ודאות בטרם יחרוץ את דינו שלו. אבל כפות המאזניים, שהוכבדו בדרך זו, נשארו מאוזנות.
אולם מאחר שרצה לדעת, בכל מחיר, עצם את עיניו וחג פעמים רבות מספור סביב המאזניים, פעם בכיוון אחד, ופעם בכיוון הנגדי, חג וחג עד ששוב לא ידע באיזו כף היה המשא האחד ובאיזו האחר. אז הניח בעיניים עצומות על אחת הכפות את החלטתו לחרוץ דין עליו עצמו.
כששב ופקח את עיניו שקעה כמובן אחת הכפות, אולם שוב לא היה אפשר לדעת מי מהן: כף האשמה או כף החפות.
הוא נתקף זעם, סירב לראות בכך יתרון ודן את עצמו בלי שיוכל להתכחש להרגשה שייתכן כי אין בכך ממידת הצדק.