החינוך הסנטימנטלי הוא אחד משני הרומנים, לצד מאדאם בובארי, שעליהם מיוסדת תהילתו הספרותית של הסופר הצרפתי בן המאה ה-19, גוסטב פלובר - עכשיו בתרגום חדש ועדכני של משה רון.
לפנינו סיפורו של פרדריק מורו, הנפתח ברגע שהוא רואה לראשונה את גברת אַרנוּ, אשת איש יפה ואימהית, בוגרת ממנו בכמה שנים, שתהיה אהבת חייו. כל חייו הבוגרים שברומן, קרוב לעשרים שנה, יתנהלו בצל תשוקה שחוסר התוחלת של מימושה יכה בו שוב ושוב. יהיו אהבות אחרות, וגם בהן יזומנו לו, לצד רגעים של סיפוק, חוויות של תסכול והשפלה, ומצבים שבהם תיבחן אהבתו האמיתית.
ברקע הסיפור הרגשי, על פיתוליו ותהפוכותיו, תיאור עשיר ומפורט של הזירה האידיאולוגית והפוליטית בעשור סוער בתולדות צרפת, שנות הארבעים של המאה ה־19. פרשיות שחיתות, הפגנות ואלימות משטרתית, התקוממויות עממיות, טבח אזרחים, נאמנויות מתחלפות – כל אלה מוצאים את מקומם בדפי רומן החניכה החינוך הסנטימנטלי, אשר בבניית דמות גיבורו השתמש פלובר בכמה פרטים חשובים מחייו.
ב־15 בספטמבר 1840, לקראת השעה שש בבוקר, עמדה ה"וִיל־דֶה־מוֹנְטֶרוֹ" מוכנה להפליג והעלתה מערבולות עשן גדולות ליד רציף סֶן־בֶּרְנָר.
אנשים המשיכו להגיע קצרי נשימה; חביות, כבלים, סלים של כלֵי לָבָן הפריעו את המעבר; המלחים לא ענו לאיש; הבאים נתקלו זה בזה; חבילות הועלו בין שני גלגלי המשוטות, וההמולה נבלעה באִוושת הקיטור, שאפף הכל בעננה לבנבנה בהיפלטו מבעד ליריעות הפח בעוד הפעמון שבחרטום מצלצל בלי הפוגה.
לבסוף יצאה הספינה לדרך; ושתי הגדות, הגדושות מחסנים, קרפיפים ובתי־חרושת, חלפו על־פניה כשני סרטים רחבים הנפרשים והולכים.
צעיר בן שמונה־עשרה, בעל שיער ארוך ותחת בית־שחיו אלבום, ניצב בלי־ניע סמוך להגה. מבעד לערפל התבונן במגדלי הכנסיות, בבנייני ציבור שאת שמם לא ידע; אחר־כך הקיף במבט אחרון את אי סן־לואי, את הסִיטֶה, את נוֹטְר־דָאם; ובמהרה, עת הלכה פאריז ונעלמה, נאנח אנחה עמוקה.
