הדלת הלא-נכונה

לאחר שגמענו בשקיקה ובהנאה באיפה הכובע שלי - כל המחזות: א חמישה מחזות שכתבה הסופרת האיטלקית האהובה נטליה גינצבורג, מגיע הדלת הלא-נכונה - כל המחזות ב ומשלים את פרסום כל המחזות שחיברה, עם שישה מחזות שכתבה בין 1968 ל־1991, שנת מותה.

בעולם של גינצבורג, גברים זקוקים לנשים ונשים זקוקות לגברים, ואלה וגם אלה מתמרמרים על כך. גינצבורג מייחדת את כל ז'אנר המחזות הקומיים־כביכול שלה למצב הבלתי־אפשרי הזה. הנימה המאופקת הייחודית של גינצבורג נוכחת כאן במלוא הדרה, והדיאלוגים לעתים מצחיקים מאוד ותמיד שוברי לב.

בכל המחזות אנו פוגשים בבדידותן של נשים לא־מנוסות, מבולגנות ואבודות ובאטימותם של גברים לא־מודעים. הדיאלוגים בין אלה לאלה - שמתרחשים בסלון או בחדר האוכל בדירה ברומא או בסביבתה - חושפים את שבריה של זוגיות פרדוקסלית: בני זוג הבורחים כולם מהורֶה האוחז בשורשים של חייהם, ואינם יודעים מדוע הם זה עם זה או מדוע אינם נפרדים, מדוע לאחר פרידתם לא נפרדו באמת או מדוע אינם יכולים להיות יחד.

כתבה גינצבורג: 
"במחזות הראשונים שלי הופיעו נשים שפיטפטו ללא לאות. בהמשך רציתי להעלות נשים שותקות. ואז פיטפטו הגברים. הנשים דיברו מעט. אכן לא קל לפתח במחזה דמות שמדברת מעט. אבל לפעמים זה יפה ונחוץ.
"בדרך כלל דמיינתי את הנשים קטנות, שבריריות, מבולגנות ואבודות. [...] במחזות שלי, בכולם [...] יש דמויות שמדברים עליהן רבות והן לא מופיעות לעולם. הן שותקות, נעדרות. ככה סוף־סוף יש מישהו ששותק".