103 פנינים בפרוזה שירית, שעניינה הגות של אדם המתבונן לתוך חייו פנימה ומצליח להגיע באמצעות הגות זו לשלוות נפש ביצירת המופת גיטנג'לי (מנחת שיר) שראתה אור בלונדון ב־1912 וזיכתה שנה אחר כך את מחברה, המשורר הבנגלי והפטריוט ההודי רבינדרנת טאגור, בפרס נובל לספרות, כשהיה בן 52. את ההקדמה לספר כתב המשורר ויליאם באטלר ייטס, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923.
מספר מו"ל ועורך נהר ספרים, ראובן מירן:
בשנת תרפ"ב (1922) ראה אור התרגום העברי שנעשה בידי דוד פרישמן בהוצאת שטיבּל, ורשה, פולין. פרישמן עצמו מת באותה שנה ומאז לא ראה הספר עוד אור, ולמיטב ידיעתנו זהו התרגום העברי היחיד שראה אור עד כה. יופייה הפואטי־הגותי של היצירה וקסמו הלשוני של התרגום הובילו אותנו להחלטה להציע אותו מחדש לקוראי העברית.
לתרגומו בן מאת השנים של פרישמן, שהספר מוקדש לזכרו, הוספנו בעזרת עורכת הלשון המעולה והנאמנה שלנו מיכל ברמן מעט הארות לשוניות כדי להקל על קוראי העברית כיום. כמו כן הוספנו את פתח הדבר שכתב המשורר האירי ויליאם באטלר ייטס למהדורה הראשונה והמקורית של הספר ב־1912, טקסט שתרם לא מעט לזכייתו של טאגור בפרס נובל ואשר לא נכלל במהדורה העברית משנת 1922, והוא רואה אור כאן לראשונה בתרגומה הנאמן של רעיה ג'קסון.
עֲשִׂיתַנִי בְּלִי אַחֲרית, כִּי־כֵן הָיָה חֶפְצְךָ. תָּרִיק אֶת־הַכְּלִי הָרָצוּף הַזֶּה כְּפַעַם בְּפַעַם וּתְמַלְאֶנּוּ תָמִיד חַיִּים חֲדָשִׁים.
אֶת־הֶחָלִיל הַדַּל הַזֶּה הֶעָשׂוּי אַגְמוֹן נָשָׂאתָ עַל־גְּבָעוֹת וְעַל־עֲמָקִים וְחִלַּלְתָּ בוֹ נְגִינוֹת אֲשֶׁר לַנֶצַח חֲדָשׁוֹת.
מִפְּנֵי מַגַּע יָדֶיךָ אֲשֶׁר חַיֵּי־עַד לוֹ נִתַּר לִבִּי הַקָּטָן בַּעֲלִיצוּתוֹ מִגְּבוּלוֹתָיו וַיִּתֵּן נִיב לַאֲשֶׁר מִלָּה אֵין לוֹ.
נָזְלוּ מַתְּנוֹתֶיךָ בְּאֶפֶס מִדָּה עַל־כַּפּוֹת יָדַי הַצָּרוֹת. דֹּרוֹת־עַל־דֹּרוֹת חוֹלְפִים וְאַתָּה עוֹד יוֹצְקָן עָלַי וְעוֹד מָקוֹם בִּי לָהֶן בְּאֵין קֵץ.
