במסה הגותית אחת וארבעה סיפורים אוטוביוגרפיים רוויי הומור אנגלי ואירוניה עצמית משתף ג'ורג' אורוול (1950-1903) בהשקפת עולמו על הספרות והעוסקים בה, על יחסי הסופרים עם המדינה ועל חירות היצירה - טקסטים רלוונטיים ואל-זמניים:
זיכרונות מחנות ספרים
ספרים טובים-גרועים
ספרים לעומת סיגריות
וידויים של מבקר ספרות
סופרים ולווייתן
מתוך אחרית הדבר, מאת מתרגמת הספר, סמדר גונן:
שמו של אורוול ידוע בעולם ומטבעות הלשון שטבע נטמעו היטב בתחומים שונים. תרגום המסות הנוגעות בספרות ובפוליטיקה יוצר גשר רעיוני ואקטואלי בין זמנו של אורוול לזמננו שלנו. קשה להפריד בין כתיבתו הספרותית לזו הפוליטית, כי שתיהן נטועות בתפיסת עולם חברתית מוסרית המכתיבה את הסגנון וההתבוננות על כל נושא בעולם. אורוול כתב בהומור נשכני, אולם מתחת להומור צומחים שורשים עמוקים של הבחנות ביקורתיות.
בחדר מיטות קר ומחניק עמוס בבדלי סיגריות וכוסות תה מלאות למחצה, איש בחלוק אכול עש יושב ליד שולחן רעוע, מנסה לפנות מקום למכונת הכתיבה בין ערמות נייר מאובק שמקיפות אותו. הוא אינו יכול להשליך אותם כיוון שסל הניירות גולש על גדותיו, ויתר על כן, בין המכתבים שלא נענו והחשבונות שלא שולמו מסתתרת אולי המחאה של שתי גיניאות שהוא כמעט בטוח ששכח להפקיד בבנק. ישנם גם מכתבים עם כתובות שהוא חייב להכניס לפנקס הכתובות שלו. הוא איבד את פנקס הכתובות שלו, והמחשבה לחפשו, או הצורך לחפש כל דבר שהוא, מייסר אותו בדחפי התאבדות חמורים.
גילו של האיש הוא שלושים וחמש, אך הוא נראה בן חמישים. הוא קירח, יש לו דליות ברגליים והוא מרכיב משקפיים, או היה מרכיב אותם לו הזוג היחיד שלו לא היה נאבד באופן קבוע. אם הכול מתנהל כשורה הוא יסבול מתת־תזונה, אך אם המזל האיר לו פנים לאחרונה הוא יסבול מהנגאובר. כעת השעה היא אחת עשרה וחצי בבוקר, ועל פי לוח הזמנים שלו היה עליו להתחיל לעבוד כבר לפני שעתיים; אך אפילו אם יעשה מאמץ עילאי להתחיל, הוא יוטרד על ידי צלצול הטלפון הבלתי פוסק, צרחות התינוקות, טרטור מקדחה חשמלית ברחוב, ומגפיהם הכבדים של נושיו במעלה ובמורד המדרגות. ההפרעה האחרונה הגיעה עם משלוח הדואר השני, שהביא לו שני מכתבים חוזרים ודרישה לתשלום מס הכנסה מודפסת באדום.
