שתי מסות מאת אחד מאבות הסוציולוגיה המודרנית, אמיל דורקהיים (1917-1858), אשר נכתבו בעת מחלוקת שפילגה את צרפת לפני יותר מ-120 שנה, ומפתיע לגלות עד כמה הן רלוונטיות למתרחש בשנת 2023 בישראל ובדמוקרטיות נוספות בעולם, המאוימות על ידי כוחות לאומניים וגזעניים.
שתי המסות נכתבו בתגובה לפרשת דרייפוס, ועל רקע התארגנותם של שני מחנות בעלי תפיסות מנוגדות של המדינה, החברה, המוסר והצדק. דורקהיים מוכיח שלא רק שהאינדיבידואליזם והאינטלקטואלים אינם גורמים לאנרכיה כפי שמטיחים בהם הלאומנים האנטישמים, אלא שהם הערך היחיד המחבר בין הקשר החברתי והאחדות המוסרית.
במסות מצביע דורקהיים על התפקיד שמילאו האינטלקטואלים בהגנה על הדמוקרטיה כערובה לשמירה יעילה על זכויות האדם והאזרח, ומצביע על הקשר החיוני בין המחשבה האקדמית והאינטלקטואלית ובין עולם המציאות והפעולה החברתית־פוליטית, החיוני להגנה על שלמות החברה והמדינה, המבוססות על סולידריות וצדק.
השאלה הכאובה המפלֶגֶת את הארץ זה שישה חודשים משנה צורה: משאלה פשוטה המתייחסת לעובדות הופכת אט אט לנושא מעורר מחלוקת כללית. התערבותו של חוקר ספרות מוכר לרבים סייעה רבות לתוצאה הזאת. נראה שנמצא הרגע המתאים לחדש בעוז וביתר שאת מחלוקת חוזרת ונשנית. לכן, במקום לחדש שוב את הוויכוח על העובדות, רצו, בניתור אחד, להרקיע עד לעקרונות: נטפלו להלך רוחם של "האינטלקטואלים" לרעיונות הבסיסיים, היסודיים, שלאורם הם פועלים – ולא לעצם הטיעון שהם מעלים. אם הם מסרבים בעיקשות "להרכין ראש אל מול דבריו של גנרל", הרי זה משום שהם נוטלים לעצמם את הזכות להחליט בעצמם מהי עמדתם; זה משום שהם מעמידים את ההיגיון שלהם כקודם לאוטוריטה, זה כיוון שלדעתם זכויות הפרט אינן ניתנות לערעור. האינדיבידואליזם שלהם הוא זה שהכתיב את הקרע.
