בלילה עגום וגשום בימי מלחמת איראן-עיראק מתדפקים שוטרים על שער ביתו של איש זקן. עד עלות השחר עליו לקבור את בתו הצעירה שהוצאה להורג. המהפכה האסלאמית טורפת את ילדיה. תודעתו המעורפלת של הזקן מדלגת בין עבר להווה; הוא מהרהר בימי זוהרו כקולונל בצבא השאה, ברגעי השפל שלו, בגיבורים לאומיים איראנים שנרצחו ובבני משפחתו. ילדיו השתתפו במהפכה; שלושה מהם כבר מתו, ושני הנותרים – מתים-חיים. במי האשם? בשלטונות, אבל גם בעם שהפיל משטר דיכוי אחד רק כדי לאפשר למשטר דיכוי אחר להתבסס במקומו.
שקיעת הקולונל הוא רומן אמיץ מאת מחמוד דולת־אבאדי, שנחשב בעיני רבים גדול סופרי איראן בדורנו (החי וממשיך ליצור באיראן). הרומן נכתב בשנות השמונים של המאה הקודמת, נאסר לפרסום באיראן וראה אור לראשונה בתרגום גרמני בשנת 2009. כאן בתרגום מפרסית של אורלי נוי, שהוסיפה הערות והארות מחכימות. אחרית דבר: חגי רם.
"מחמוד דולת-אבאדי עוסק בסיבים העמוקים ביותר שמרכיבים את החברה האיראנית, היצירה שלו היא כזו שמשקפת את פעימות הלב האיראניות באופן הנוגע, הנוקב והמרהיב ביותר. הוא סופר נדיר, לטעמי" (אורלי נוי)
"סוף-סוף רומן איראני בעברית שמלמד אותנו דבר מה על התרבות המורכבת הזו, ועל אומה בת 75 מיליון תושבים שעסוקה בעוד דברים מלבד הרצון לכלותנו" (אריק גלסנר).
כמה נורא, אבא! שמעתי שאלוהים הורג את היקרים לו ביותר. גם המדינה שלנו הרגה והורגת את הבנים שאוהבים אותה יותר מכול. האם איראן שלנו היא ההתאבדות עצמה? לא, כל אידיוט יכול להבין את זה… כמה איום האסון. הם חודרים לך מתחת לעור, מדברים בלשונך והורגים אותך בשמך. חידלון, חידלון. מוחקים אותך בשם הגאולה והישועה. עבדי האתמול, אלה שהיו בדיוק כמוך, משמידים אותך. קודם הם משפילים אותך במבטיהם, אחר כך מחרימים את זהותך בלשונם, ובסופו של דבר משסעים אותך בשיניהם.
