פה נטמן המשורר

"התחלתי לבקר בקברי משוררים בתחילת המאה ה־21 [...] עד מהרה הבנתי כי לכל קבר יש סיפור מורכב משלו ולעיתים קרובות הקבר עצמו הוא סיפור או שיר", כותבת המשוררת, המתרגמת וחוקרת הספרות פרופ' קרן אלקלעי־גוט במבוא לספרה, שכותרת המשנה שלו היא הסיפורים האחרונים על גדולי המשוררים.

היא נסעה לאתרי המנוחה של משוררות ומשוררים ברחבי העולם – בהם אליזבת בארֶט-בראונינג, ג'ון קיטס, הרמן מלוויל, אוסקר ויילד, ג'ונתן סוויפט, אדגר אלן פו, דורותי פארקר, ויליאם באטלר ייטס, אלן גינזברג, וולט ויטמן ועוד – התעמקה בארכיונים ומשתפת אותנו בהבנה אינטימית של הדרכים שבהן משוררים, או האנשים שהופקדו או הפקידו עצמם על קבורתם, מעצבים את מורשתם.

כך, למשל, כתבה על אלן גינזברג:
עַל יַד הַמִּזְבָּלָה יִקְבְּרוּ אֶת אָבִי
עַל יַד שְׂדֵה הַתְּעוּפָה בִּנְיוּאַרְק יִשְׁכַּב אָבִי
תַּחַת פִּרְסֹמֶת לְסִיגַרְיוֹת וִינְסְטוֹן הוּא קָבוּר
בּיַּצְיִאָה 14 בַּכְּבִישׁ הַמָּהִיר דְּרוֹם נְיוּ גֶ'רְזי
נחתנו בחמש בבוקר בשדה תעופה בניוארק ניו ג'רזי ולא ידענו מה לעשות. הכול היה סגור, מת. אז לפי ההוראות בשירו של אלן גינזברג נסענו דקות אחדות, הגענו לבית העלמין היהודי שהוא ואביו ועוד בני משפחה שלהם קבורים בו ומצאנו את המצבה שלו. אבל איך הוא הגיע לשם וגם לעוד שניים או שלושה מקומות? כך התחיל המסע שלנו בעקבות קברי משוררים.