המחברת, אישה סקרנית בעשור השמיני לחייה, יוצאת לגילוי סיפור משפחתי בווינה של הרצל, מאהלר, קלימט ושטפן צוויג. היא מתמקדת בשתי נשים, שהן עיר ומלואה: ברטה צוקרקנדל, שהפכה את הסלון הביתי למוקד תרבות מהפכני, הייתה לדמות מרכזית במודרניזם הווינאי ואף ניווטה מהלכים פוליטיים לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, וגיסתה האלמונית אמליה, שזכתה לחיי נצח בזכות דיוקן שצייר גדול ציירי וינה, גוסטב קלימט.
אורה אחימאיר, מחברת כלה ואררטים, משלימה בספר זה טרילוגיה על פניו השונות של סבל נשים בימי פרעות, מלחמה, רצח עם ושואה. צעד אחר צעד היא מפענחת את תולדותיהן של ברטה ואמליה, ומקימה לתחייה ימי זוהר שמסתירים מכאובי לב, ערגה למיניות, פחד מפניה ותשוקה לחרוג מכבלים שנשים כמותן היו אזוקות בהם. דמיון ומחקר מסתחררים כאן בסיפור מהפנט, אשר חושף גם את האישה הכותבת.
לכאורה עוד אחר צהריים של נחת. בסלון של ברטה צוּקֶרקַנדל מתקבצים לאט אורחיה — סופרים, אמנים ופוליטיקאים — לשיח תרבותי שמשכיח לרגע אינפלציה פרועה, כלכלה קורסת ומשאל עם גורלי בעוד יומיים.
כל הסימנים מעידים שהאוסטרים יבחרו בעצמאות וידחו בשאט נפש איחוד עם גרמניה של היטלר, ובכל זאת, הציפייה לתוצאות המשאל מחשמלת. ברטה מטה את גופה מעבר לחלון לראות את הכיכר שממנה נשמעות הקריאות ״תחי אוסטרייה החופשית", ואורחים שבקושי פילסו דרך בהמון נכנסים קצרי נשימה ומספרים בשמחה — כמעט כולם באוסטרייה מתנגדים לנאצים.
