ארבעה אנשים, ציפור אחת ועולם שאיננו עוד בפארסה של העמדות פנים ותחבולות, המתרחשת במהלך אחר צהריים אחד בבית מפואר סמוך לפריז.
אוולין טאואר, אמריקאי המתגורר בצרפת, מתארח אצל ידידתו, אמריקאית אף היא, בביתה לא הרחק מפריז. אליהם מגיעים במכונית דיימלר יוקרתית זוג אירים זחוחי דעת ומרוכזים בעצמם, מדלן ולארי קאלן; איתם באה גם לוסי - נקבת בז נודד חסרת מנוח, מאיימת בנוכחותה הקודרת, מטרידה בסמליותה - שהיא כל עולמה של מדלן.
הזמן – שלהי חודש מאי, סוף שנות העשרים של המאה העשרים, עוד מעט תקרוס הבורסה של ניו יורק, כדור השלג שיוביל למלחמת העולם השנייה יתחיל להתגלגל, וכשאלווין יגולל ממרחק השנים את סיפורו של אותו מפגש יוצא דופן, יהיה זה תיאור של עולם שאיננו עוד.
הבז הנודד הוא תרגום ראשון לעברית מיצירתו של גְלֶנוויי וֶסקוֹט (1901–1987), שגדל בוויסקונסין שבארצות הברית, וב-1925 עבר לצרפת עם בן זוגו מוֹנְרוֹ ווֹקֶר. עלילות יצירותיו הראשונות מוקמו במערב התיכון, ובהמשך פרסם מסות על נושאים פוליטיים, ספרותיים ורוחניים, ואת הרומנים הבז הנודד ודירה באתונה.
בני הזוג קַאלֶן היו אירים אבל דווקא בצרפת פגשתי אותם ויכולתי להתרשם מאהבתם ומצרתם. הם היו בדרכם לאחוזה ששכרו בהונגריה; ויום אחד אחר הצהריים באו לשַנְסֶלֶה לבקר את ידידתי הטובה אלֶכְּסַנדְרה הנרי. זה היה במאי 1928 או 1929, לפני שחזרנו כולנו לאמריקה, והיא פגשה את אחי ונישאה לו.
***
"הבאתי את הבז שלי," הודיעה גברת קאלן ללא צורך. "זאת נקבה והיא חדשה. חשבתי שאלכס לא תתנגד. ואני מקווה שגם אתה," הוסיפה והשתהתה, עיניה בורקות כדי להחמיא לי רק במקרה שלדעתי אני בעל סמכות מסוג כלשהו בביתה של אלכס, "לא תתנגד."