בשעת בוקר מוקדמת, בשנת 1950, יוצא בעלה הטרי מאוד של אֵרַאיה בת ה־29 מסוויטת ירח הדבש שלהם אל עבר מפלי הניאגרה הסמוכים – וקופץ אל המים הגועשים. בזמן ההמתנה לשובו, חי או מת, היא מכירה באתר הנופש את עורך הדין והרווק המושבע דֶרְק בֶּרְנֶבִּי, ופותחת בחיים חדשים.
הסופרת האמריקאית עטורת הפרסים, ג'ויס קרול אוטס, כלת פרס ירושלים לשנת 2019, מעמידה סיפור משפחתי רב דורי שנפרשׂ מתחילת המאה העשרים עד שלהי שנות השבעים וחושף גם אירועים שהתרחשו באמת סביב פרשת 'לַאב קָנַאל', שבמרכזה זיהום סביבתי קטלני והעלמת עין מצד הממשל.
המפלים, שהיה לרב מכר ברשימת הניו יורק טיימס, זיכה את אוטס בפרס פמינה לשנת 2005.
עדותו של השוער:
12 ביוני 1950
כשהופיע מול עיני השוער של הגשר התלוי באי־העִזים בסביבות 6:15 בבוקר, האיש שעתיד להשליך את עצמו אל מפלי הפרסה היה עדיין לא נודע וחסר־שם. הוא היה המבקר הראשון באותו יום.
אִם תכף ידעתי? לא ממש. אבל במבט לאחור, כן הייתי צריך לדעת. אולי הייתי יכול להציל אותו אם ידעתי.
כל־כך מוקדם! בשעה הזאת אמור היה לעלות השחר, אלא שהקירות המתנועעים של ענני ערפל, הרסס והנתזים שהִתנחשלו ללא הרף, מתוך גֵיא־הניאגרה, כחמישים וחמישה מטרים עומקו, הסתירו את השמש. העונה כבר הייתה אמורה להצביע על תחילת הקיץ, אלא שבקרבת המפלים האוויר הלח געש, שֹורטני כמו גְרוֹדת־פלדה דקה בתוך הרֵיאות.
