ביקשנו מעופר גולדשטיין, איש צוות המגדלור שקורא פרוזה מהר יותר מכולנו, לבחור את שמונה הספרים הטובים ביותר שהתפרסמו ב-2022. הוא בחר ארבעה ספרים מתורגמים וארבעה ספרי מקור, דירג אותם בכל קטגוריה מהטובים לטובים אפילו יותר, והנה הם כאן, כל המומלצים:
ספרות מתורגמת
4. צומת - כתב: ג'ונתן פראנזן. תרגמה: עתליה זילבר. הוצאת עם עובד
בשנה שבה יוצא לאור ספר חדש של "הסופר הכי שנוא באמריקה" - שהוא בעיני גם הסופר הטוב ביותר בארצות הברית אם לא בעולם כולו - שום רשימה אינה יכולה להתפרסם בלעדיו. גם בספרו החדש מפליא פראנזן ללהטט בין דמויות ובין תקופות, בין החיים הבורגניים לבין פריצת הגבולות, בין מה שחשוב לבין מה שנשגב. ספר עב כרס שלא רוצים שייגמר לעולם.
3. רפובליקת כאילו - כתב: עלאא אל-אסוואני. תרגמה: ברוריה הורביץ. הוצאת כנרת-זמורה-דביר
ככה נראה מרד אזרחי. בספרו השלישי המתורגם לעברית מצליח הסופר המצרי והשנוי במחלוקת (כן, גם הוא) להנגיש את מה שהתרחש במהפכת האביב הערבי אצל השכנה שלנו מדרום. הריאליזם והתיאורים החיים של אל-אסוואני לא השאירו אותי אדיש. לאחר ספר זה, ושני ספריו הקודמים, המצוינים גם הם, הגיע הזמן שזוכה פרס נובל הבא יבוא מהמדינה ששוסעה לה יחדיו והצליחה להדיח מהשלטון את אחד המנהיגים החזקים באזורנו.
2. לחסל - כתב: מישל וולבק. תרגם: ניר רצ‘קובסקי. הוצאת בבל
בדומה למקרה של פראנזן, בשנה שבה מתפרסם ספר חדש של וולבק, העולם צריך לעצור את נשימתו. או לפחות, הנשימה שלי נעצרת. אם פראנזן שנוא בארצות הברית, שאר העולם אוהב לשנוא את וולבק. מה לא נאמר על הסופר/פילוסוף/הוגה דעות/מהפכן וכו' שבעיקר אוהב לשנוא - מהגרים, נשים ובעצם את מי ואת מה לא? אבל הפעם - בספר כמעט מושלם - וולבק יוצא מהשבלוניות שבה הואשם לא פעם, ואנחנו נחשפים לראשונה לצד הפגיע של הסופר הצרפתי. התוצאה לא פחות ממרגשת. הפעם, תנו לו צ'אנס.
1. המפלים - ג'ויס קרול אוטס. תרגמה: אלינוער ברגר. הוצאת ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד
לא ידוע לי מה גרם להוצאה לתרגם ולהוציא לאור השנה את הספר הלא פחות ממושלם הזה, שהתפרסם במקור בשנת 2004 וזיכה את המחברת בפרס פמינה היוקרתי לשנת 2005. אבל איזה מזל! בתור קורא כפייתי, הספר הזה תפס אותי בהפתעה. לא ציפיתי להישאב ככה לספר שיש בו בעצם הכול - רומן רב דורי של משפחה לא מתפקדת שמצליחה למצוא את הפתרון לחיים בצל טרגדיה ושיגעון, לחיים שאבדו אך הצליחו להיתפר יחד למקשה מלוכדת. אין לי צל של ספק: זה הספר הטוב ביותר שיצא לאור ב-2022.
ספרות מקור
4. ציצקוביץ' הוצאה לאור. כתב: לאון פרנקו. הוצאת רוסיננטה
ספר זה, שיצא בהוצאה עצמאית בשם רוסיננטה (סוסתו של דון קיחוטה, זוכרים/ות?), הצליח לגרום לי להתפקע מצחוק בקול רם במהלך כל הקריאה בו. מי שמצליח להצחיק אותי - מגיע לו פרס. הספר עוסק במחשבותיו ובמעלליו של מוציא לאור בהתהוות, שכל רצונו הוא לעשות הרבה כסף ועל הדרך לדרוס את עולם המו"לות, שבו הוא מתנגח בכל שנייה שבה הוא נושם. התוצאה מצחיקה ועצובה בו-זמנית. מתי פעם אחרונה צחקתם מספר?
3. עבודות וימים - כתבה: לילך נתנאל. הוצאת אפיק
לילך נתנאל זכתה בתשומת לבי כאשר חשפה את כתב ידו של הספר רומן וינאי מאת דוד פוגל, אחד הכותבים הגדולים בספרות העברית. ספרה עבודות וימים (שראה אור ממש בסוף 2021, ולכן ראוי להיכנס לרשימת המומלצים של 2022) הוא יצירה רב שכבתית, המתקלפת כמו פרי הדר בשל. היכולת הווירטואוזית שלה לצרף מילים למשפטים מרשימה ומרתקת, והיא עולה בה לדרגת אמנית המילה הכתובה. לא במקרה רבים ורבות כל כך ביקשו את הספר הזה בחנות במהלך השנה החולפת.
2. החמדנים - כתב: ירמי פינקוס. הוצאת כתר ספרים
באופן מפתיע, שלא לומר אבסורדי לחלוטין, ספרו הרביעי של פינקוס לא נבחר לרשימה הקצרה של פרס ספיר לשנת 2022. בעודי קורא אותו, אמרתי לעצמי שהנה, סוף כל סוף, פינקוס יקבל את ההכרה שהוא ראוי לה כל כך. נדירים הספרים שבנויים וכתובים כמלאכת מחשבת; נדיר עוד יותר לקרוא סופר ששולט בחומר ביד רמה כמו פינקוס, המתאר בספרו החדש את העשור המרתק ביותר שהיה בארצנו הקטנטונת - תקופה שבה אמנות היתה אמנות וגם זכתה להכרה, שבימינו אינה זוכה לכלום ושום דבר. אם זה לא פרס ספיר, מה כן?
1. מאדי - כתבה: נעמה הכט. הוצאת קתרזיס
במקום הראשון והמפתיע... ספר שיצא בהוצאה עצמאית, ואין כיף מזה. עדיין לא ברור מה גרם לי להתאהב בספר הזה, ומדוע הוא מקדים את כל השאר. התשובה טמונה אולי בכך שבספרות באמת אין חוקים, מלבד הרגש שמצליח להתפקע בזמן ובמקום הכי לא צפויים. גיבורת הרומן היא עובדת זרה, מטפלת סיעודית מהפיליפינים, שמתמודדת עם אחד המצבים האבסורדיים בחיינו: כאשר אנחנו מזדקנים ואף אחד אחר לא מוכן לסעוד אותנו. מאדי היא דמות "שקופה", ואולי דווקא בגלל שקיפותה היא נכנסת לוורידים הכי דקים שלנו, חודרת לנימי נפשנו. ספר המאפשר להתרגש ולהזדהות עם מי שהכי קשה לה.
