ספרה השני, הנועז והאמיץ, של שרה שילֹה, מחברת שום גמדים לא יבואו וכלת פרס ספיר לשנת 2007.
זוג במחצית חייו, המחזיק מכבסה בעיר קטנה במרכז הארץ, משחזר את האירועים שהובילו לשבר גדול בחיי המשפחה. טראומה היושבת בלב סיפור אהבתם נמצאת ברקע הרומן, שעלילתו נפרשׂת כעין תעלומה המתפענחת לאִטה.
הרחק מהריאליזם הנוקשה והמוכּר, שוכן לו עולם מופלא של חפצים, ולהם תחושות, מחשבות וקולות. המאפיין עולם זה הוא אירוע, ספק־טקס ספק־משפט, הקרוי "יום שִׁיבת הקיומים", ובו מתאחדים חפצי הבית כדי להשיב את קיומו של זה שנעדר. בין בני הזוג כמו גם בין החפצים מתעורר ויכוח ער, קולני ומכמיר לב בשאלה "מתי ובאיזה מקום קרה מה שקרה".
בבוקר שבו נערכנו לביקור של פקידת הסעד לחוק הנוער, הרצפה הייתה מלוכלכת נורא. רק אתמול ניקינו והנה היא שוב מטונפת; ערֵמות קטנות של לכלוכים, שאין להם מקור ידוע, התנחלו בפינות המטבח; משהו נוסף, בגוון לא מוגדר, נמרח בשכבה דקה בכניסה לסלון. חלון החדר, המארח בביתנו צמרת ברוש מברישה פיסת שמיים, נשא עליו כתמים מטביעות אצבעותינו.
ליקטנו סביבנו כלי ניקוי. מטאטא בעל זיפים קשים נבחר לקרצוף, וערמות הלכלוך הקטנות הובלו אל פח האשפה בעזרת היעה. נוזל ניקוי שקוף־צהבהב נמרח על האזור הדביק. מתוך ייאוש הרמנו עיניים אל התקרה הלבנה, הנקייה, הרחוצה באור. המבט הממושך חשף סדק דק וארוך, והוא נדמָה לנו כצלקת חיננית שמבליטה עוד יותר את הלובֶן ואת החלקוּת. ואולי קמט דאגה הוא זה, שהעמיק בתקרה בגלל ההכרח להביט יומם ולילה ברצפה הפרושׂה מתחתיה.
