ביצירתו הראשונה בפרוזה, מנסח ג'ייסון דנינו הולט תמונת דיוקן של נפש מפוררת וכותב על תאווה שלא יודעת שׂובע: על סקס מזדמן חוזר ונשנה בין גברים, על יחסים רעילים ועל התמכרויות.
בין קיסריה לתל אביב של ראשית שנות האלפיים ובין ברלין לאתונה של ימינו - ילד, נער מתבגר וגבר צעיר נמצאים במסע התבגרות, והמסע שיעברו הוא סיפור חניכה מינית שהיא גם חלום בלהות. השפה שימצאו תהיה אינטנסיבית, מתעתעת ומתגרה, והם ייטלטלו במסעם בין אובססיה, תשוקה, טראומה ושנאה עצמית, שיוּתכו יחד לכדי יופי, וגם סכנה ממשית.
"אני ממציא הכול כי הכול באמת קרה", מודה המְסַפֵּר של הרומן הקצר והפרובוקטיבי הזה, פרי עטו של ג'ייסון דנינו הולט - יליד 1987, יוצר רב־תחומי, המשמש כמנהל האמנותי של תיאטרון הבית.
אהבנו בשתי מדינות שונות אהבנו במעגלים כל טיסה היא פרֵדה כל טיסה חזרה היא מפגש אהבנו דרך הודעות דרך תמונות אהבנו במצלמות דלוקות לתוך הלילה אהבנו בשירי ערש בווטסאפ וידיאו ביונסה וג'יי זי בוני וקלייד עד שנרדמתי הוא שר לי עד שנרדמתי מול מחשב פרוּשׂ מונח על כרית לידי במיטה אהבנו במרחק של פחות משעתיים טיסה אהבנו פעם בדירה שלי פעם בדירה שלו עם השותף שלו שהגיע לאתונה ללימודים שעזב אחרי חודשיים אבל נשאר בעיר כי היא זולה ואולי הוא גם כמונו ימצא בה אהבה. אהבנו בבית שלי שמריח כמו חול ים וחול חתולים ועשן סיגריות אהבנו בחדר שלו שהריח תמיד מִשמן קוקוס אחרי כל מקלחת על כל הגוף הוא תמיד מרח עוד ועוד שמן קוקוס אהבנו במִנחות גדולות מהחיים בזרי פרחים טרנס־אטלנטיים בטיסות בהפתעה בתכשיטים עם חריטה. אהבנו בצחוקים. צחוקים כמו שלא היה לו לפני ולא היו לי אחריו.
