לסלוח לזמן

רסיסים

גֶּבֶר זָקֵן בְּכוֹבַע חָדָשׁ
וְגַאֲוָתוֹ אוֹזֶלֶת וְהוֹלֶכֶת.
אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת
אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד.
הָרוּחַ הִיא הַטּוֹבָה בְּעֵטֵינוּ
וְהִיא נוֹשֶׁבֶת שִׁירָה מִתּוֹךְ הַמַּיִם.

אֲנִי מְחַכֶּה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת כְּדֵי לַחְדֹּר
אֶל רֶגֶשׁ שֶׁנִּזְקְקוּ שָׁנִים לְהוֹתִירוֹ מֵאָחוֹר.
הָאוֹקְיָנוֹס מוֹסִיף לְהַשְׁלִיךְ שְׁאֵלוֹת
שֶׁכָּל הַתְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן יְדוּעוֹת לוֹ.
נֵר מֵאִיר חֶדֶר
וּמְעַמְעֵם אֶת הַכּוֹכָבִים.

כְּשֶׁכָּל מָה שֶׁנִּחֵם חָדַל לְנַחֵם
הַבְּדִידוּת מוֹצֵאת לָהּ מָקוֹם בְּתוֹךְ הָאֶחָד הַמֻּכָּר לָהּ.

אֲנִי מִתְכַּוֵּץ מִפְּנֵי הָאוֹר
וּפוֹנֶה אֶל הֶחָלָל.
גֶּבֶר זָקֵן בְּכוֹבַע חָדָשׁ
עוֹטֶה חִיּוּךְ בַּחֹשֶׁךְ.

ללא ניע

הַהִיסְטוֹרְיָה יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא
בְּחֶדֶר נְטוּל חַלּוֹנוֹת.
בַּבְּקָרִים הִיא מְחַפֶּשֶׂת דֶּלֶת,
אַחַר הַצָּהֳרַיִם מִתְנַמְנֶמֶת.
בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת
הִיא מִתְמַתַּחַת וְנֶאֱנַחַת.
הִיא סוֹפֶרֶת אֶת הַיָּמִים וּמְאַבֶּדֶת אֶת מִנְיָנָם,
יוֹדַעַת אֶת מְקוֹמָהּ וְאֵינָהּ יוֹדַעַת.
לְעִתִּים הַכִּסֵּא נִדְמֶה לָהּ כְּמַדְרֵגָה,
לְעִתִּים הִיא סְבוּרָה שֶׁהַכִּסֵּא אֵינֶנּוּ שָׁם.
הַפִּנּוֹת נִרְאוֹת לָהּ אַחֶרֶת כָּל פַּעַם.
תַּחַת הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא הִיא בְּשֶׁלָּהּ.
הַהִיסְטוֹרְיָה יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא
בְּחֶדֶר מֵעַל לְבָתֵּינוּ.