ביוטופ

"מה שיש לך בחיים הוא מה שיש לך בבית ומה שיש לך בחנייה של הבית", מאמין ז'וזף שימל – פרנקופיל שפוטר מעבודתו כמורה מן החוץ בחוג הכושל לתרבות צרפת באוניברסיטה, ההולך ומסתגר בהישג הנדל"ני שלו: דירה במרכז ההמולה התל־אביבית, בלב פקק תנועה נצחי. שם הוא מוגן היטב בין חפציו ושכיות־החמדה שלו, וחי חיים שבהם "המשימה היחידה שהוא מטיל על עצמו כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית הכוללת גם אותו". 

בספרה החדש ביוטופ, מציגה אורלי קסטל-בלום אנטומיה מבריקה של האבסורדים של "הזהות הנדל"נית", תופעה ישראלית מובהקת. שימל, היוצא מדירתו רק לסידורים הכרחיים ולטיולים שמכתיבים לו צרכיו של הכלב דמוי התחש שאימץ, אינו מתרחק מן הסביבה הסמוכה של לונדון מיניסטור, אך סביבה זו מספקת לתצפיותיו הפדנטיות אינספור הומלֶסים ססגוניים, אשר עושר המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם הוא מתענוגות הספר.

עלילת הספר מואצת כששימל מתחיל לצאת מן הבית כדי לבַיית בישראל עולים מצרפת, ובעיקר כשמתאחדות הזהות הפרנקופילית שלו עם זהותו כבעל בית: הוא יורש בית בנורמנדי. עד מהרה פולשת לחייו ומתנחלת בהם דרמה יוצאת־דופן של נְכָלים, ההולכת ומפקיעה ממנו את נכסיו ומותירה אותו כמי שכבר אינו מסוגל להתחבר לעצמו.