איזה ספר שכבר נכתב היית רוצה לכתוב בעצמך?
משום שאינני סופרת, אני לא בטוחה שאני מכירה את סוג קנאת הסופרים המסוימת הזאת, אבל אני יכולה לומר שהייתי רוצה לכתוב אחרת הרבה מאוד ספרים, או איכשהו לגרום להם להיקרא אחרת, בדגשים שונים, ללחוש באוזניים ״הי, תסתכלו גם לשם״, וזה בעצם חלק ממה שאני עושה כחוקרת, שואלת גם איך אנחנו קוראות, מה בבסיסי הקריאות שלנו, ועל זה אני כותבת. (אולי, אם ככה, הייתי רוצה לכתוב את הסיפור פייר מנאר מחברו של דון קיחוטה של בורחס, התוהה בעצמו על האפשרות לכתוב את מה שלכאורה כבר קיים.)
איזה ספר היית ממליצה לשר/ת החינוך לקרוא? ומדוע?
לא יודעת באופן ספציפי על שרת החינוך המכהנת או מי שיחליף אותה, ואני גם לא מאמינה שעצם הקריאה יש לה כוחות מאגיים. אני יכולה לשער שד״ר שאשא-ביטון קראה לא מעט ספרים ואשמח לקרוא את המלצותיה. אם שר החינוך יהיה סמוטריץ, למשל, יכול להיות שהרקע הספרותי-תרבותי המוקדם שלנו לא כל כך רחוק, למען האמת. אני אוהבת ספרות ככלל ושירה בפרט ומאמינה ביכולותיה, אבל לא חובבת של מחשבה תוצאתנית לפיה כדאי לקרוא ספרים כדי להיות יותר ״טובים״. אדם בוגר שמקשה את לבו בפני כאב ועוצם את עיניו מול עוולות צריך יותר מספר כדי להשתנות. והרי לפתוח את הלב זה קל מאוד וגם קשה מאוד בו זמנית. לפעמים אמנות עוזרת לנו בזה, כמובן.
איזה ספר קנית ואף פעם לא תקראי?
בטח יש המון, בעיקר משום שכל הספרייה שלי ארוזה בארגזים ונמצאת באיזה מחסן בחצר של סבתא שלי, שם סביר להניח שהיא נאכלת על ידי עכברים גם ברגע זה. יש שם גם ספרים שרכשתי מזמן והתכוונתי לקרוא אבל הטעם שלי השתנה בינתיים.
איזה ספר תיקחי איתך לחופשה בסיני/הודו/ניו יורק/ברלין/לונדון/מקום אחר?
לחופשה האחרונה – מסע בן כמה ימים מלואיזיאנה עד קרוליינה דרך מיסיסיפי, אלבמה וג׳ורג׳יה – לקחתי ספר מסות של ג׳יימס בולדווין וספר שירה של קרולין פורשה. לא הספקתי עדיין לסיים אותם, אבל הם נהדרים.
ספר ילדים או נוער שאהוב עליך במיוחד?
כילדה אהבתי מאוד את המצחיקה עם העגילים מאת יעל רוזמן.
איזה ספר גרם לך לבכות / לצחוק?
לבכות: הנפילה של אלבר קאמי מעורר בי בכל פעם בכי של פליאת הכאב והעומק של הייאוש ואי האפשרות, השירים של וורסן שייר מפילים אותי בדמעות כמו גם הספרות של טילי אולסן וג׳יימס בולדווין. כשקראתי את הלשון נושלה של שמעון אדף בכיתי מרוב יופי. הגות חכמה במיוחד יכולה להעלות דמעות בעיני מרוב תחושת האמת הנגלית, ויהיו אלה אוגוסטינוס, ז׳וליה קריסטבה, מישל פוקו, דה סוסיר, טוני מוריסון, וירג׳יניה וולף, ז׳אק דרידה...
לצחוק: פעם קראתי ספר של הכלכלן הליברטריאן מילטון פרידמן. צחקתי כל כך הרבה, במיוחד כשהוא תיאר את שיטת הקופונים שלו. אם אתן מחפשות את ספר הפנטזיה המגוחך ביותר, ואתן אוהבות לצחוק – זה הספר בשבילכן.
איזה ספר אף פעם לא הצלחת לסיים?
זו רשימה ארוכה, אני נוטשת ספרים כרונית. הוא הלך בשדות מאת משה שמיר זכור לי כמשעמם במיוחד, שלא הצלחתי לסיים אפילו שהיה חובת קריאה בקורס שלמדתי. את המשפט של קפקא ניסיתי להתחיל כמה פעמים והתסכול מהסיטואציה מחריד ומחרפן אותי במידה כזו שאני פשוט לא מסוגלת להמשיך.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה לעשות אהבה?
תרגום זו מלאכה שדורשת כל כך הרבה אינטימיות בקריאה עד כדי בולענות ומעשים של קירבה כלפי הדמויות, תיאוריהן, ועוד יותר מכך עם המילים של הדמויות, ושנלווית לה אחריות כה רבה על אופני השימוש בהן ובדברים שהן אומרות ועושות, שבמידה מסוימת קשה שלא לחשוב עליה כמעשה אהבה. רבות מהדמויות שתרגמתי גם עוררו בי רגשות עמוקים, כמיהה ולפעמים תיעוב, כעס, דאגה וחיבה. כמעט כל דמות שכתבה וילה קאתר בגבירה אבודה, וגם זורה ניל הרסטון בעיניהם צופות באלוהים, הנשים הנלהבות, המתנשפות והשבריריות של קתרין מנספילד אשר גורלן תמיד כלוא בציפורניו של מישהו. בל נשכח את גלריית הדמויות הניו יורקיות הסקסיות והמוזרות של ויוויאן גורניק ואת בתרה, דימפנה והארי ממתופף אחר, וכמובן, רבות מהדמויות בשירים של קים אדוניציו, לוסיל קליפטון, ג׳ק גילברט ואליזבת בישופ.
מהו הספר עם הכריכה הכי יפה בעיניך?
אחד הדברים האהובים עלי בספרים היא העובדה שיש להם כריכה, שהם אובייקט (במידה רבה גם כאשר הם קובץ), וכשעבדתי כמפיקת ספרים תמיד התמלאתי תחושת תוחלת לאחוז בספר שעזרתי בתהליך היצירה והייצור שלו, כמו גם הרגע הנפלא שכתב היד חוזר מעימוד ופתאום הוא ממש ספר, וגם העבודה עם מעצבות ומעצבים. אחת ההנאות הגדולות של התהליך היתה לקבל את המקבץ הראשון של סקיצות העטיפה שהציע.ה המעצב.ת, ולראות איזו ויזואליה עלתה בדעתה או בדעתו ביחס לכתב היד. אני גם אוהבת מאוד סדרות ספרים ואת התחושה של הקירבה והריחוק בין כותרים שונים באותה סדרה, ואיזו תחושה מתעוררת בי כקוראת כשאני ניגשת לסדרה שאני אוהבת – של שירה [כמו סדרת כבר של מוסד ביאליק בעריכת ליאת קפלן, או זוטא של הקיבוץ המאוחד בעריכת גדעון טיקוצקי] או פרוזה [כמו סדרת נובלה שפעם הוצאנו בכתר ספרים, הסדרה הקלאסית של עם עובד או של הספריה החדשה, וגם זיקית ואחריה הסדרה המרכזית של תשע נשמות]. כריכה שאני אוהבת באופן מיוחד היא הכריכה שעיצב דודי בן הרא״ש בן זוגי לעיניהם צופות באלוהים מאת זורה ניל הרסטון בתרגומי. ותמיד, הקובץ הקטן והישן משירי נתן זך, בכריכה אדומה קשה, שמצאתי בבית כשהייתי בת חמש עשרה וכשפתחתי וקראתי בו הרגשתי שאמת גדולה נגלית לי, על העולם ועלי.
איך יקראו לספר שעדיין לא כתבת?
אין לי מושג, אבל המוטו שלו יהיה: ״חלב בשפע זה לא אומר ניסים״ (ארץ חדשה, שלמה ארצי)
איזה ספר היית רוצה לקבל במתנה?
אני רוצה לקרוא את ביוטופ, הספר החדש של אורלי קסטל-בלום. חוץ מזה מה שהכי הייתי רוצה לקרוא הוא כל הספרים של נשים, ספרים של א.נשים עניות, ספרים של פליטים, שירים של רדופות, של קורבנות השיטות הכלכליות, הלאומיות, המגדריות, כל הטקסטים הללו שלא נכתבו ולא נכתבים גם עכשיו מפני שליוצרות שלהם אין פנאי או יכולת של ממש להתפנות לכתיבה או לפרסום.
איפה את הכי אוהבת לקרוא? ומה את קוראת בשירותים?
כנראה שעל הספה, אני טיפוס של סלון.
---------------
רעות בן יעקב היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות
