איך לקרוא ספר? וממה יתרשם בן זמננו - שתי מסות יפהפיות על הקריאה והשיפוט הספרותי, משנות השלושים של המאה העשרים, מאת וירג'יניה וולף בתרגום עדכני של סמדר גונן ולראשונה בספר. תרגום השירים: ניצה פלד.
בין השאר כותבת וולף במסה איך לקרוא ספר?
"כאשר ספרים עוברים סקירה כמו במסע צייד של חיות, ולביקורת יש שנייה בלבד להטעין ולכוון ולירות, אפשר לסלוח לה אם היא מחליפה בין נמרים לארנבים, בין נשרים ללילית האסמים, או בכלל מפספסת ומבזבזת את יריותיה על פרה שלווה שאוכלת עשב הרחק באחו. אם מאחורי הירי התועה של העיתונות, הסופר מרגיש שיש סוג אחר של ביקורת, דעותיהם של האנשים שקוראים מתוך אהבת הקריאה, לאט ובאופן לא מקצועי, ושופטים באהדה רבה אבל בקפדנות גדולה, האם זה לא ישפר את איכות עבודתו?"
מתוך איך לקרוא ספר?
ראשית עליי להדגיש את סימן השאלה בסופה של הכותרת. גם אילו יכולתי להשיב לעצמי על השאלה, התשובה הייתה נוגעת לי בלבד ולא לכם. העצה היחידה, באמת, שאדם אחד יכול לתת לזולתו בעניין הקריאה היא לא לקבל שום עצה אלא לזרום עם הרגשות והאינסטינקטים האישיים שלך, לסמוך על ההיגיון שלך, להגיע למסקנות שלך בלבד. אם זה הוסכם בינינו, אוכל עתה להיות חופשייה להעלות כמה רעיונות והצעות, משום שאתם לא תאפשרו להם לכבול את עצמאותכם, שהיא האיכות החשובה ביותר שיש לקורא. אחרי הכול, איזה כלל או חוק אפשר להחיל על ספרים?
מתוך ממה יתרשם בן זמננו
לפני הכול, בן זמננו יתרשם אך מעט מהעובדה ששני מבקרים סביב אותו שולחן, באותו רגע, יבטאו דעות שונות לחלוטין על אותו ספר. כאן, בצד ימין, הוצהר שהוא יצירת מופת של הספרות האנגלית; ובה בעת בצד שמאל, שהוא רק מצבור של נייר מבוזבז, שאם האש לא תכבה בגינו, יש להשליכו ללהבות. יחד עם זאת, שני המבקרים מסכימים בנוגע למילטון וקיטְס. הם מגלים רגישות מעודנת, וללא ספק גם התלהבות אמיתית. רק כאשר הם דנים ביצירות סופרי הדור הם בהכרח מגיעים לידי קטטות. הספר שהתפרסם לפני כחודשיים ועומד לדיון, מהווה בד בבד תרומה חשובה לספרות האנגלית, ותערובת של בינוניות יומרנית. זהו ההסבר; זו הסיבה לשוני ביניהם.
