עם אורז לא מתווכחים

28 מסיפוריה של אורלי קסטל־בלום מהשנים 2004-1987 באסופה שנפתחת בסיפורים מספרה הראשון לא רחוק ממרכז העיר, כוללת סיפורים מסביבה עוינת, סיפורים בלתי רצוניים, פרקים מתוך הספר החדש של אורלי קסטל־בלום וסיפורים מרדיקלים חופשיים, ומסתיימת בסיפור שנות השמיטה שלי, שלא פורסם בספריה הקודמים. בסוף הספר מופיע המאמר הקצר שורות בשוליים מאת עורכת האסופה, פביאנה חפץ.

"קריאה בקובץ כזה, שסיפוריו נערכו לפי הסדר הכרונולוגי של יציאתם לאור, מאפשרת להתחקות לא רק אחרי קווי המתאר הטיפוסיים לכתיבתה של קסטל־בלום, אלא גם אחרי שינויים שהתחוללו בה במשך השנים", כתבה שירה חדד בהארץ עם צאת הספר בשנת 2004. "אחד מכיווני ההתפתחות המובהקים והמרתקים העולים מהקובץ קשור בתנועה התזזיתית, הבלתי פוסקת, של קו הגבול המתעתע בין מציאות לדמיון ובין החיים לספרות.
גיבורי הסיפורים המוקדמים של קסטל־בלום מתפקדים עדיין בתוך מסגרת מציאות ריאליסטית, שחוקיה 'טבעיים' ונוקשים. מרחב הפעולה הכמעט בלעדי שפתוח לפניהם הוא מרחב פנימי של דמיון ופנטזיה [...] בסיפורים המאוחרים יותר הדמיון עולה על כל מציאות, כובש אותה וצובע אותה בגוניו הפרועים, הפרדוקסליים. גיבורי הסיפורים האלה מתקשים להבחין בין עולמם הפנימי לעולם שמחוץ להם, ולא מפני שדעתם נשתבשה עליהם אלא מפני שהמציאות סביבם השתבשה והפכה לגרוטסקית".