טקסטיל

"מסע לשוני וירטואוזי, מצחיק ומבעית אל לב הבנאליה הישראלית, בגרסת העשירון העליון", כתבה אריאנה מלמד על טקסטיל מאת אורלי קסטל־בלום – קומדיה גרוטסקית, מצחיקה עד אימה, ובו בזמן לא רק נוגעת ללב, אלא גם נוגעת בלב־לבה של המציאות הישראלית העכשווית.

טקסטיל הוא סיפורה של משפחת גרובר:
עאֵל גרובר, צלף בשירות סדיר, מנצל את ההפוגות בין סיכול מבוקשים כדי לקרוא יצירות מופת מן הספרות. אמו, מנדי - בעלת מפעל פיג'מות שמשווק לאוכלוסיה החרדית - נכנסת לניתוח פלסטי, השמיני במאבקיה נגד מעלליו של הזמן. מעטים יודעים שהסיבה האמיתית לניתוחים היא ההרדמה הכללית וההתאוששות מסיחת הדעת, כדי לעמוד במתח של השירות הצבאי של בנה. 

בעלה, עירד גרובר, ממציאן מחונן וחתן פרס ישראל, עסוק כרגע במשהו שיביא לו את הנובל: פיתוח חליפת מגן בעידן עולמי של ביטחון אישי מעורער; "מדי טרור", שיהפכו את ישראל למעצמה של טקסטיל בטחוני. המחקר המקרטע שלו תלוי בפיתוח גנטי שיחולל ייצור קורים מוגבר אצל עכבישות הזהב, שקוריהן מפורסמים בחוזקן. בניסיון להציל את מחקרו ממריא עירד לארצות הברית, לפגוש את העכבישנית בהט מקפיי, ישראלית לשעבר ומעריצה של רוד סרלינג, פרופסורית לזואולוגיה באיתקה. מקפיי עוברת כעת הסבה מקצועית להיות רבה רפורמית, בתקווה למהפך בחייה.

כשאמה בניתוח ואביה בארצות הברית, נקראת בתם של הגרוברים, לירית בת ה-22, מש"קית נפגעים לשעבר שכרגע מגדלת ירקות בגן עדן אורגני בדרום הארץ עם החבר המשעמם שלה, ומתבקשת לקחת את הפיקוד על המפעל.

מהפכים גדולים יתחוללו בחיי כל הדמויות הללו. בוירטואוזיות ובדמיון מתפרע, אורגת אותם קסטל־בלום שתי וערב לעלילה שועטת קדימה, רצופה רגעים מחשמלים.