זעם שחור באמריקה

מלקולם אקס: הסיבה שדת האסלאם התפשטה במהירות כה גדולה בבתי הסוהר היא שהמכוּנה שחור הממוצע שבכלא התנסה מספיק כדי להכיר בצביעות שקיימת בכל דבר בחברה הזאת. והוא יודע מניסיונו שהמערכת אינה בנויה כדי לשקם אותו או להניאו מפשיעה. ולכן כאשר הוא שומע את תורתו הדתית של אלייג'ה מוחמד הנכבד, שמחזירה לו את כבוד גזעו, את זהותו הגזעית, ומחזירה לו גם את השאיפה להיות גבר, להיות בן אדם – הוא משנה את עצמו.

מרטין לותר קינג: אני חושב שכאשר ילד לבן הולך לבית הספר רק עם ילדים לבנים, באופן בלתי מודע הילד הזה גדל במקרים רבים בלי פרספקטיבה על העולם. יש כאן פרובינציאליות בלתי מודעת וזה יכול להתפתח לתסביך עליונות בלתי מודע, ממש כמו שהשחור מפתח תסביך נחיתות בלתי מודע. ונראה לי שחייבים, שהחברה שלנו חייבת להכיר בכך שכל בעיית האינטגרציה אינה רק עניין של כמות, שיש כך או אחרת, כמו שמדברים על בניין זה או שולחן זה, אלא זהו עניין של איכות. אם אינני יכול לתקשר עם אדם – אינני שווה לו. אין פה רק עניין של מתמטיקה, זה עניין של פסיכולוגיה ופילוסופיה.

רוזה פארקס: תמיד הרגשתי רע כי לא נהגו באנשינו בצורה הוגנת. הייתה לנו זכות להיות חופשיים והיינו ראויים לקבל את אותן ההזדמנויות שניתנו לאחרים. [...] כמובן ההרגשה הייתה שכולנו אנשים חופשיים ושחייבות להיות לנו אותן זכויות כמו לאחרים. בדרום, בזמן ההוא, הייתה אכיפה של אפליה חוקית. היו מקומות שאנשים שחורים לא יכלו ללכת אליהם ולא היו לנו זכויות. אנשים רבים לא הפרו את החוקים מפני שהם לא רצו להסתבך. אני הייתי מוכנה שייאסרו אותי – זה היה שווה בגלל התוצאות. [...] כאשר הייתי ילדה לא יכולתי להבין מדוע לא מתייחסים לאנשים שחורים בצורה הוגנת. אבל כאשר למדתי על כך לא הרגשתי טוב בשל כך.