ספרו המדובר של הקומיקאי והסופר דיוויד באדיל, הטוען בשילוב ייחודי של היגיון, וכחנות, ניסיון אישי והומור, שאלה הרואים את עצמם ב”צד הנכון של ההיסטוריה” נוטים להתעלם מאנטישמיות, ומתאר למה ואיך, דווקא בעת הזו של העצמת המודעות למיעוטים, היהודים לא נחשבים למיעוט אמיתי.
לא סופרים את היהודים הוא כתב אישום חריף ושנון נגד אנשי השמאל הנאור במערב. המהדורה העברית של הספר, שראה אור באנגלית ב-2021, כוללת הקדמה מאת המחבר שבה הוא מתייחס לנושא מנקודת המבט הישראלית, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023.
כתב על הספר מורן שריר בהארץ:
התזה של באדיל פשוטה: כשזה מגיע לפוליטיקת זהויות והגנה על מיעוטים, היהודים נשארים בחוץ. ההתעלמות מרדיפת יהודים והיחס המבטל לאפליה שיהודים חווים, גורס באדיל, הם צורה חדישה של אנטישמיות. "מעגל קדוש שורטט סביב מי שהפרוגרסיבים המודרניים בשמאל מוכנים לצאת לקרב למענם, וככל הנראה היהודים אינם כלולים בו", הוא כותב.
מתוך הקדמה למהדורה העברית:
אני, כמחבר של "לא סופרים את היהודים," ממשיך להרגיש שה-7 באוקטובר שינה את תחושת הנתק שלי מיהודי ישראל והפך אותה למורכבת יותר. ככל שחלף הזמן, השינוי הזה רק הלך והתחזק. מפני שאחד ממרכיבי המפתח בהילך הרוח של הספר הוא הסירוב לראות את הפגיעוּת היהודית. ההנחה בדבר העוצמה היהודית היא הבסיס לווטו, הלא מודע, או לפעמים הלא־כל־כך־לא מודע, על המחשבה שהיהודים באמת יכולים אי־פעם להיות קורבנות. בתגובה, במיוחד בחוגים פרוגרסיביים, יש מי שמעולם לא קיבלו במלואה את עוצמת המציאות האלימה של אירועי אותו יום. למעשה, התגובה הטשטשה במהירות והפכה, בחוגים מסויימים, להכחשה מוחלטת. וכל הכחשה של כאב וטראומה יהודיים מלכדת במהירות את היהודים שמזהים את המתרחש, ללא קשר למקום המצאותם הגיאוגרפי.
