הריאיונות, ההודעות לעיתונות והנאומים הכלולים בקובץ זה הם מבחר מייצג של השקפותיו ופעילותו המיליטנטית הרדיקלית של מלקולם אקס, המנהיג האפרו-אמריקאי הענק ששינה את פניה של ארצות הברית והשפיע על שחורים ומדוכאים באשר הם.
בניגוד למנהיגים מתונים כמרטין לותר קינג, מלקולם אקס דחה את הפתרונות הפַּטֶרנליסטיים הלבנים ואת ההסכמות השחורות, המתרפסות לדעתו, לבעיית הגזענות האנטי-שחורה בארצות הברית. "נדרשת מהפכה," הוא אמר, "ומהפכה היא כמו שרֵפה ביער - תחילה היא שורפת כל מה שעומד בדרכה ורק לאחר מכן היא מתחילה לבנות עולם חדש". על השקפותיו הרדיקליות שילם מלקולם אקס בחייו. הוא נרצח ב-21 בפברואר 1965, במהלך הרצאה בניו יורק, והוא בן 39.
הטקסטים הכלולים בספר מובאים בסדר כרונולוגי ויש בהם כדי להציג את התפתחות השקפתו התרבותית והחברתית של מלקולם אקס: מדרישה לא־מתפשרת להיפרדות מוחלטת של השחורים מן הלבנים, כאפשרות היחידה להשבת כבוד האדם וזכויות האזרח שהגזענות הלבנה שללה וגזלה מהם, ועד להגדרת הגזענות כבעיה אוניברסלית, והאמונה שקיימת למרות הכול אפשרות של קיום בשיתוף ואולי אף של אחווה בין בני אדם, שתרבותם, מוצאם וצבע עורם שונים אלה מאלה.
בספר כלול גם ריאיון בלעדי שערכה עם מלקולם אקס הסופרת והמתרגמת האקטיביסטית יעל לוטן, אשר הוסיפה לספר גם אחרית דבר.
מתוך ריאיון עם קנת ב' קלארק, 1963
מלקולם אקס: אבי היה מחסידי מרקוס גארבי ובימים ההם, אתה יודע, איש שחור לא היה אמור לדבר גלויות, לנטות או לחרוג מהסטריאוטיפ המקובל של דמות הכושי.
קלארק: מכל הדברים שקראתי עליך זו הפעם הראשונה שאני שומע שאביך היה מחסידיו של מרקוס גארבי, יתר על כן שהיה בגלוי לאומני שחור בשנות ה-20 של המאה ה-20.
מלקולם אקס: הוא היה חסיד של גארבי וכוהן דת, כוהן דת בפטיסטי. בימים ההם אתה יודע איך זה היה, ועדיין זה כך; השתנו רק השיטות, אבל אותם דברים עדיין קיימים: כאשר איש שחור הוא ישיר וגלוי הוא נחשב למשוגע או למסוכן, וכיוון שאגפיו השונים של החוק היו קשורים בדרך כלל לאנשים בקלן, הקלן קיבל גיבוי של המשטרה, ולמשטרה היה בדרך כלל גיבוי של הקלן – ממש כמו עכשיו.
קלארק: אז בעצם אביך נתבקש או הכריחו אותו –
מלקולם אקס: כן. הם שרפו את הבית שגרנו בו באומהה, זה היה אני חושב ב-1925, עברנו ללנסינג במדינת מישיגן ונתקלנו באותו דבר גם שם. דרך אגב, גרנו אז בשכונה מעורבת. וזה מוכיח שהלבנים היו אז נגד אינטגרציה, ממש כמו עכשיו, אלא שאז הם ביטאו את התנגדותם באופן גלוי יותר. היום הם פיקחים, אומרים שהם בעד אינטגרציה אבל עושים ככל יכולתם לוודא שלא תוכל להשתלב. אז עברנו למישיגן, וקרה אותו דבר: שרפו שם את הבית שלנו. והוא היה כפי שאמרתי – איש כנסייה, נוצרי; ואלה היו נוצרים ששרפו את הבתים שלנו בשני המקומות – אנשים שמטיפים, אתה יודע, לסובלנות דתית ואחווה וכל הדברים האלה.
