"למעשה הוא היה מורה בחינוך העל־יסודי בשנות החמישים לחייו, קצת שתוי, עם אישה שהתרחבה מעט מעל הרצוי, ושאיתה הוא אכל ארוחת בוקר מדי יום. גם באותו יום בסתיו, יום שני באוקטובר, ישב ליד שולחן האוכל עם כאב ראש קל, אך טרם ידע שזה יהיה היום המכריע בחייו" – כך נפתח סיפורו של אליאס רוקלה, גיבור הרומן האקזיסטנציאליסטי ביישנות וכבוד מאת הסופר הנורווגי דאג סוּלסטד, שזכה שלוש פעמים בפרס המבקרים הנורווגי היוקרתי ולהערצת סופרים כאורהאן פאמוק, פטר הנדקה וקרל אובה קנאוסגורד.
רוקלה עומד בכיתה לפני תלמידיו המשועממים ומנסה – ללא הצלחה – לעורר בהם עניין במחזהו הקלסי של איבסן, ברווז הבר, שהוא בעיניו אבן יסוד במורשת התרבותית הנורווגית. מחשבות רבות חולפות בראשו של המורה במהלך השיעור, ובתומו, כאשר יוצא רוקלה לחצר בית הספר, הוא חווה התפרצות בלתי צפויה ובעקבותיה נשאב לחקירה עצמית נוקבת.
הוא תוהה על הקשר עם חברו הקרוב בימי הלימודים באוניברסיטה, על הקשר שנוצר בצעירותו עם האישה יפת המראה שלימים תהיה אשתו, ועל חייהם כיום. בדיבור פנימי קדחתני, הנולד מתוך סערת רגשות, יורד אליאס רוקלה, אולי לראשונה בחייו, לעומק קיומו.
הוא ביקש מהם להוציא את ברווז הבר במהדורה לבתי הספר. פעם נוספת הוא נדהם לגלות עד כמה הם עוינים כלפיו. אבל אין מה לעשות, יש לו משימה למלא והוא אכן ימלא אותה. הטינה המסיבית שקלט מהם זרמה מגופם כקבוצה. כל אחד בפני עצמו עשוי להיות ממש נחמד, אבל יחד, ממוקמים כפי שהיו ממוקמים עכשיו, על כיסאותיהם לפני השולחנות, הם היו בגדר איבה מִבְנית המכוונת אליו ואל כל מה שהוא מייצג.
