"החיים תלויים על חוט השערה. או על חודה של ידית הדלת" – במילים אלה מסתיים הפרק הראשון בספרה של הדס קלדרון, שורדת טבח השבעה באוקטובר בניר עוז, שהייתה לאחד הקולות הבולטים במאבק להחזרת החטופות והחטופים.
בספר היא מתעדת רגע אחר רגע את שעות האימה שבהן שהתה לבדה בממ"ד, נלחמת בכל כוחותיה למנוע את כניסת המחבלים; את הגילוי כי שני ילדיה הצעירים ואביהם נחטפו לעזה, וכי אימהּ ואחייניתהּ נרצחו; את המאבק העיקש שניהלה להשבת ילדיה לביתם, ואת המשכו למען השבת החטופות והחטופים כולם.
לראות את השמיים הכחולים, שראה אור לראשונה בצרפת באפריל 2024 בגרסה שונה, הוא סיפור על גבורה, על ערבות הדדית ועל חובה מוסרית. זהו תיעוד אמיץ וכן, מבפנים, של אחד מהרגעים הטראומטיים ביותר בהיסטוריה הישראלית.
ניר עוז, השבוע הראשון של חודש אוקטובר 2023. הימים שקדמו ליום הטבח הגורלי שלנו היו ימים רגועים ושלווים, שטופים בקרני אור אחרונות של קיץ לוהט המסרב להיפרד לשלום. העברתי אותם בהתמסרות מוחלטת לעבודה. אני אוהבת לסייע ולתת מזור. אני אחראית על בני הגיל השלישי בקיבוץ, מבקרת אותם בבתיהם ועוזרת להם לטפל בכל הצרכים שהגיל מביא עימו. כמו כן, אני מטפלת ברפואה אלטרנטיבית, בעיקר בהתמודדות במצבי טראומה וחרדה. המטופלים שלי מגיעים אליי מכל קצות העוטף, החל מהיישובים שעל גבול רצועת עזה ועד אלה שבעומק הנגב. אני מקבלת אותם בממ"ד, שאותו הפכתי למקום של טיפול והרפיה, מקום שבו החושים מתערסלים במוזיקה מרגיעה ובריחות של שמנים אתריים, והגוף מתחדש ומתרענן הודות לסגולותיהם של עיסויים ומוצרים טבעיים. במרכזו של החדר — שולחן הטיפולים שלי. בתפאורה הזאת אני מוצאת מקלט כשצריך. כי החיים כשני קילומטרים מהגבול עם עזה אינם משוללי סכנה (כידוע), אבל למדנו לחיות עם זה.
