חושך – כוכבים, פחד וחמישה לילות בבקתת הרים

הַבּיטו בתמונת לוויין של כדור הארץ. מקומות שפעם היו שחורים כלילה, מוארים עתה כמו עץ אשוח מנצנץ. אם תעשו זום על עיר, תראו זרקורים ואורות ניאון, פנסי מכוניות ותאורת רחוב. ואם תתקרבו עוד, עד לחדר השינה שלכם, תמצאו מן הסתם מנורות ומסכי טלוויזיה, טבלטים וטלפונים ניידים. אם אתם גרים בעיר ומביטים מהחלון, תגלו שערפל אפור-צהבהב מרחף ביניכם ובין שביל החלב. גם בלילה. גם בחורף. וגם בנורווגיה, ארץ לילות הקוטב.
משכבר הימים נלחם האדם בחושך – אבל האם ייתכן שבקרוב העולם יהיה מואר דיו? מה עושה כל האור הזה לנו ולכל עולם החי?
שמעתי על רופאים שמרכיבים משקפיים כתומים ואף נותנים אותם למטופלים שלהם כדי להתגונן מפני אור מלאכותי. אחרים נאבקים בזיהום אור בטענה שזכותו של אדם לראות שמיים זרועי כוכבים. בכפר ההררי הגבוה פִינְסֶה עדיין חשוך, ואפשר לראות שם את הכוכבים. יפה בו במיוחד עכשיו, בתקופה החשוכה ביותר בשנה. אני רוצה לנסוע לשם לחפש את החושך הטבעי, בחיפוש אחר יֶדע ושמֵי חורף – ולראות כמה זמן יהיה לי אומץ להישאר. כי הפרדוקס הוא שהפחד שלי כפול. אני פוחדת שהמקום יהיה מואר מדי, וחשוך מדי. והפחד הזה מהחושך מרתק ומשתק אותי, על כל פנים כשאני לגמרי לבדי.
אין דרך להגיע לפינסה ברכב, אני קונה כרטיס לרכבת.