נגורי - געגוע לעונה החולפת

כמו ברבים בספריי העוסקים בטעם, אשר כתיבתם ניצתת ממשפט או ממילה ששמעתי, הרעיון לכתוב על עונות השנה הגיע אליי גם הפעם ממשפט של שף.
ערב אחד, לפני שש שנים בערך, סעדתי בביסטרו שנהגתי לבקר בו בכל פעם ששבתי ליפן. אהבתי לשבת על יד הבר, בדיוק מול השף, שהיה קרוב לוודאי כבן שישים. זה תמיד היה כמו לצפות בהצגה או בשיעור בישול אמיתי. סיפרו לי שהוא עבד פעם במסעדת עילית ידועה. אבל אולי משום שרצה לבשל את ״האוכל שלו״ במקום שמשקף את אישיותו, הוא פתח מסעדה עממית ושוקקת באחד מפרווריה של טוקיו. יש לומר שהמנות שהוצעו בתפריט לא היו יפות בלבד: שילוב הטעמים המעודן העיד על ההכשרה המקצועית העמוקה של השף ועל הבנתו התרבותית הנרחבת. מן הדברים שסיפר לי במהלך שיחותינו ניכר שהוא הכיר היטב את הספרות הקולינרית ההיסטורית.
יום אחד, כשאני יושבת כהרגלי מולו על הבר בביסטרו קיוּשוֹ, השף מיטְסוּאוֹ פוּגִ'ינָאגָה מגיש לי מנת ירקות לא עונתיים לכאורה. אני שואלת אותו על כך בתמיהה קלה, והוא משיב: ״מדמואזל, אני הרבה יותר מבוגר ממך. אני לא יודע אם בשנה הבאה עוד אוכל לטעום את הירק הזה."