עלילת הרומן של הסופרת ההולנדית האהובה אנה אנקוויסט - שמתגלגלת בחלקו האחרון של הספר למעין מותחן פשע - מתרחשת במרכז אמסטרדם, בעתיד קרוב של עולם מנוכר; עולם שבו אנו הולכים ומאבדים את הנכסים החברתיים והתרבותיים שלנו, וגם את הצורך בקשב אמפתי. הציניות של השחיתות השלטונית חוגגת, פושעים כלואים שולחים יד ארוכה אל מעֵבר לחומות הכלא.
ארבעה נגנים חובבים – רופאה, בונה כינורות, אחות ומנהל מרכז מוזיקה – נפגשים תדיר בסירת מגורים העוגנת סביב נהר האֵיי, לנגן ברביעיית מיתרים. הם יוצאי דופן: בלי מוזיקה היו אבודים. הרביעייה הקאמרית היא המפלט שלהם, המקום המזוקק של קשב וקרבה אנושית. בעלילה מקבילה, מתפתחת קִרבה מפתיעה בין המורה הבכיר שלהם לצ'לו לפני שנים – היום זקן מותש, שאינו מסתדר עם חידושיו הטכנולוגיים של העולם – לבין נער מוסלמי, בן של מבקשי מקלט ממרוקו.
זרע פורענות שזורעת בנאיביות אחת מנגניות הרביעייה יזמן אל הספינה אורח לא קרוא, שיאיים להפוך גם את המפלט המוזיקלי לאשליה.
עכשיו שהוא כבר זקן הוא מתעורר מוקדם. מוקדם מדי. הוא מביט אל האור החיוור מבעד לחלון המשקיף לגינה. מתקשה לקבוע מה מזג־האוויר, כל האפשרויות פתוחות. בגינה הקטנה הרימו ראש עשבים שוטים. גידולי־פרא. גבעולים הולכים ומתגבהים. זה אף־פעם לא עניין אותו. עכשיו, למראה ים הצמחייה, הוא חש אי־שקט עמום. השכנים. תלונות עדיין לא קיבל, אבל זה רק עניין של זמן. שהוא מפיץ זרעים מזיקים בסופות הסתיו. שהוא מפריע לנוף שהדיירים רוצים ליהנות ממנו מהמרפסות שלהם. הוכחה לזִקנה ולחוסר־אונים. גנן, לשכור מישהו ליום אחד, לעקור ולפנות הכל. לרַצֵף.
