אנה אנקוויסט (Anna Enquist, שם העט של Christa Widlund-Broer, נולדה ביולי 1945) היא סופרת ומשוררת הולנדית.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על אנה אנקוויסט:
אנה אנקוויסט נולדה באמסטרדם ב-19 ביולי 1945 בשם כריסטה וידלונד.
בילדותה למדה אנקוויסט נגינה בפסנתר ובצ'לו בקונסרבטוריון של האג. מאוחר יותר למדה פסיכולוגיה, התמחתה בפסיכואנליזה והחלה לעבוד כפסיכותרפיסטית.
"השאיפה שלי, מאז ומעולם, היתה להיות פסנתרנית", סיפרה בראיון עיתונאי. "רציתי להיות מוסיקאית, ובאמת הייתי פסנתרנית, אבל החלטתי לבסוף ללמוד פסיכולוגיה. כשהיו לי ילדים קטנים וכבר עבדתי כמטפלת, זנחתי את הנגינה בפסנתר ובתוך כמה שנים שקעתי בדיכאון. אז התחלתי לכתוב שירים בלילות. אחרי שיצאו ספרי שירים שלי, חשבתי, אם אפשר לכתוב שירים ולפרסם אותם, מדוע לא לכתוב רומן? כך כתבתי את יצירת המופת. לא ידעתי שום דבר על טכניקות ספרותיות ועל העולם הספרותי, הייתי קצת נאיבית".
אנקוויסט לא זנחה לחלוטין את חלומה להפוך לפסנתרנית מקצועית: "אמרתי לעצמי, לא אהיה אחת מאותם אנשים שיאמרו לעצמם תמיד 'הייתי צריכה להיות פסנתרנית', אז נרשמתי ללימודים בקונסרבטוריון בגיל 23".
על בחירתה לפרסם בשם עט ולא בשמה האמיתי אמרה: "כשהתחלתי לכתוב עדיין עבדתי כפסיכותרפיסטית במוסד לילדים מפגרים, ולא היה מקובל להיהפך לדמות מפורסמת כשאת אנליסטית, חששתי שיפטרו אותי. וגם פרסמתי מאמרים על פסיכותרפיה בשמי האמיתי, וחשבתי שזה יהיה נכון לעשות הבחנה בין סוגי הטקסטים האלה".
אנקוויסט עבדה כמטפלת גם עם בני הדור השני לשואה בהולנד, בארגון שנקרא "45-40". היא מאמינה שהעם ההולנדי בגד ביהודים. "נתנו לכל לקרות והבטנו לצד השני", אמרה בראיון עיתונאי. "היתה לנו גם מערכת רישום כה מופלאה שמצאנו יהודים בכל מקום".
באוגוסט 2001 נהרגה בתה, מרחיט, בת 27, מפגיעת משאית כאשר רכבה על אופניים. לאחר מותה יצאה אנקוויסט למאבק ציבורי, שיחייב נהגי משאיות להתקין מראה מסוג מיוחד, שפותחה בהולנד.
לאחר מות בתה, הפסיקה אנקוויסט לכתוב, לנגן ולטפל. "בהתחלה לא יכולתי לכתוב בכלל, אבל לאט לאט חזרתי לכתוב שירה", סיפרה בראיון עיתונאי. "פרסמתי קובץ שירים שתיאר את החיים בלעדיה. שלוש או ארבע שנים אחרי מותה, כבר הייתי חזקה מספיק להתחיל לעבוד על השיבה הביתה. זה היה קל יחסית כי הנושא היה רחוק מעולמי הפנימי... וגם חזרתי לנגן בפסנתר, כי מרחיט ואני היינו מנגנות יחד ושוקעות במוזיקה".
בעברית ראו אור ספריה יצירת המופת, הסוד, השיבה הביתה, קונטרפונקט, המרדימנים ורביעיית מיתרים – כולם בתרגום מהולנדית של רן הכהן בהוצאת הספרייה החדשה.
למרות הצלחת ספריה, אנקוויסט לא ויתרה על עבודתה כפסיכולוגית ולצד קליניקה פרטית היא עובדת בבית חולים פסיכיאטרי באמסטרדם ומלמדת במסגרתו דרכי חשיבה פסיכואנליטיות לפסיכיאטרים.
אנקוויסט היא גם חובבת כדורגל רצינית, אוהדת של קבוצת פיינורד רוטרדם. "אני אוהדת כדורגל מזה שנים", סיפרה בראיון עיתונאי. "בני התחיל לשחק כשהיה בן שש ואהבתי מאוד את העולם שיש לילדים הקטנים יחד". היא כותבת על כדורגל למגזין הולנדי, וחולקת את תחביבה המשותף ואת הכתיבה על כדורגל עם ידידה הקרוב, הסופר ההולנדי הרמן קוך. "אנחנו חברים טובים, וגם נוסעים ביחד ברחבי המדינה להקריא את סיפורי הכדורגל שלנו, את שירי הכדורגל שלנו למען האמת".
כיום היא כבר לא הולכת למשחקים. "חלק מהעניין הוא תחושת החברות והקהילתיות שנוצרת בין סופרים ועיתונאי ספורט; נחמד להיות יחד וליצור מגזין יפה. להרמן, לי ולעיתונאי נוסף יש קבוצת קריאה יחד; אנחנו נפגשים מדי חודשיים לארוחת ערב ומדברים על ספרים".
ב-2008 ביקרה אנקוויסט לראשונה בישראל, כאורחת פסטיבל הספרים הבינלאומי הישראלי הראשון, שנערך במשכנות שאננים בירושלים. " לא ידעתי שבישראל מכירים כך את ספרי, זו מדינה כל כך קטנה, כך שממש הופתעתי", אמרה אז בראיון עיתונאי. היא התארחה גם ביריד הספרים הבינלאומי ה-27 בירושלים בשנת 2015.
בפברואר 2014 הוכתרה אנקוויסט כמשוררת העיר של אמסטרדם.
אנקוויסט נשואה לצ'לן שוודי, ואיתו נולדו לה שני ילדים (בתה שנהרגה, ובן העובד כדיפלומט).
צילום משמאל, מותאם לפורמט ריבועי: Librairie Mollat, CC BY 3.0, via Wikimedia Commons
