אישה עומדת ברחוב חשוך, אלפי קילומטרים מביתה בישראל, ומציצה לתוך בית בעיר צפונית בהולנד: שתי הילדות הקטנות שמעברו האחר של החלון הן בנותיה של בתה היחידה, נכדותיה, שאותן לא פגשה מעולם.
במרכז הרומן איך לאהוב את בתך, ספרה השני של הילה בלום, מחברת הביקור ועורכת ספרות מוערכת, ניצבת משפחה קטנה - אימא ובת ואבא - שטעויות האהבה שנעשות בה מצטברות אט־אט לדרמה פסיכולוגית. בלום בוחנת את הקפלים העדינים ביותר של אהבת אם לבתה, אלה שאנחנו רוצים לראות ואלה שנוח לנו להתכחש להם, ופורשת אותם כמפת דרכים אינטימית המשרטטת את גבולות יכולתנו לכוון ולשלוט בגורל ילדינו.
בפעם הראשונה שראיתי את נכדותי עמדתי מעבר לרחוב, לא העזתי להתקרב. בשכונות הפרוורים של חרונינגן החלונות גדולים ונמוכים, התביישתי בַּקלוּת שבה השגתי את מבוקשי, נבהלתי מהיותן שָלל זמין למבּטַי, אבל גם אני הייתי חסרת הגנה, אילו הסבו מעט את פניהן הן היו רואות אותי שם.
הילדות לא עסקו בנעשה בחוץ. הן היו נתונות לעצמן, לדאגותיהן הפעוטות. ילדות עם שיער בהיר ודק שנשפך מבין האצבעות כמו קמח. הן היו לבדן בסלון, יותר מדי בהישג ידי. אילו נשאלתי לא היתה לי דרך להסביר את הימצאי שם. הלכתי.
