מלאכת החיים - מחזות 4

מלאכת החיים – מערכה ראשונה, פרק ראשון

לילה. יונה ולביבה במיטה, לביבה ישנה, יונה ער.

יונה: אני אדם אבוד. זו האמת שלא אוכל
להתחמק ממנה: אני אבוד.

איך זה קרה שהייתי ילד, וכל העולם
היה פרוש לפני, ואיך הכל התמסמס –
נשמט מבין האצבעות – כל אלה
שאלות שחוקות עם תשובות שחוקות.

רק הכאב שלי לא שחוק בכלל.
הוא חי, הוא טרי, הוא פה. איך אוכל לומר,
"כאב-לב יקר, כבר היו דברים מעולם,
אנשים חיו ומתו, וכולם בדרך זו
או אחרת החמיצו, אני לא המצאתי
לא את מפח-הנפש ולא את הייאוש,
אז אנא בטובך, כאב-לב יקר, שְׁכַך, שְׁכַך..."
לא, לא, הכאב – כואב. כשכואב לי, הרי זה כאילו
הייתי הראשון עלי אדמות שכואב לו,
כאילו יחידי ביקום אני הוא שצועק:
"חלפו החיים של יונה פּוֹפּוֹך,
החיים של יונה פּוֹפּוֹך חלפו...!"