אשכבה ואחרים - מחזות 10

חנוך לוין

הכרך העשירי בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין, הכולל את המחזות: הקיסר גוק; כל הנערים; משרת מסור לגברת מחמירה; רומנטיקאים; אשכבה.

אשכבה הוא המחזה האחרון בבימויו של חנוך לוין שעלה על הבמה לפני מותו. ההצגה זיכתה אותו בפרסי מחזאי השנה ובמאי השנה. לאחר מותו הועלה המחזה רומנטיקאים (בבימויו של מיכה לבינסון). שלושת המחזות הנוספים בכרך זה, מעזבונו של לוין, טרם הוצגו.

כתבה שוש ויץ בידיעות אחרונות:

אשכבה היא אחת ההצגות היפות ביותר שראיתי... המחזה נכתב בעקבות שלושה סיפורים של צ'כוב, וכמו גיבוריו של צ'כוב, גם דמויותיו של לוין מבכות את מה שהחיים היו יכולים להיות, ואינם. אבל שלא כמו צ'כוב, לוין חוצה את הגבול בין החיים למוות, ועל קו הקץ, במקום שבו נגמרות כל התקוות, צומחים חסד וחמלה אנושית.

94 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך אשכבה ואחרים - מחזות 10

אשכבה – תמונה 14

[דרך בשדה. לילה. הזונות ישנות ונוחרות]

העגלון: ושוב נשארתי לבד, והצער שנטש לזמן-מה, שב ומחץ את הלב באכזריות כזאת, שחשבתי שלא אעמוד בכך. יותר משבועיים חלפו מאז מת, ועדיין לא שוחחתי כמו שצריך עם אף אחד על מותו. והרי מוכרחים לדבר על זה עם מישהו בשקט, בהרחבה, מוכרחים לספר איך נחלה פתאום, איך סבל, מה אמר לפני שמת, ואיך מת בסוף. ועל הלוויה אני מוכרח לדבר, יש המון מה לספר, והשומע אותי ינוד בראשו וייאנח, ואולי יבכה אפילו... הכי טוב היה לספר לאשה, אלה טיפשוֹת, אבל מייללות כמו שצריך...

[עוצר את העגלה, יורד ממנה]

בשולי שביל העפר אי-שם בין פופקה לחלופקה או בין חלופקה לדרופקה, או אם תרצו, בשולי הדרך הגדולה בין פז'וז'י לשצ'וצ'י, או אם תרצו, באיזו נקודה קטנה על הציר הדמיוני פאריז-שנחאי, עצרתי את העגלה ונתתי מנוחה ואוכל לסוס.

[מאכיל את הסוס, מלטף את רעמתו]

אתה לועס לך בחשק, חביבי, תלעס, תלעס מה שיש, אם אין מספיק כסף לשעורה, תיאלץ להסתפק בשחת, אין כסף, מה לעשות, אני הזדקנתי, בני היה צריך להיות כאן במקומי... הנה, יש לך אוזניים גדולות, וסבלנות גדולה, ואתה תקשיב לי, אתה יודע, אתה מבין, אתה עומד ולועס ומביט בעולם בעיניים חומות ומפויסות שיודעות כל-כך הרבה... בני מת, נקרע מהחיים... תאר לך שיש לך ילד, סייח קטן, סוסון, ואתה אוהב אותו, והוא כל חייך, ופתאום...

[טומן פניו בצוואר הסוס וגועה בבכי]

אי, ידידי, מחמל נפש שלי, מת לי בני... היחיד... בקושי נער... נחלה פתאום ומת... ולא ישוב... ואני אהבתי אותו, וכל חיי ריקים עכשיו... עזור לי, ידידי... למד אותי, סוס שלי, למד אותי איך לחיות מעכשיו!... איך לחיות!...

[חדל מבכיו. הסוס מסיים לאכול. העגלון עולה על העגלה. העגלה נוסעת]