בספטמבר 1972 ראה אור הגיליון הראשון של כתב-העת סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, ובמקביל נוסדה הוצאת ספרי סימן קריאה. לציון יובל לאירועים משמחים אלה רואה אור המהדורה ההיסטורית - שלוש החוברות הראשונות של כתב-העת המיתולוגי והדפסה מחודשת של חמישה מהספרים הראשונים של ההוצאה.
חפץ היה הספר הראשון של ההוצאה, ויצירתו הראשונה של חנוך לוין שראתה אור בדפוס. זו קומדיה שחורה בשתי מערכות שגיבוריה הם זוג, בתם, הארוס של הבת, וחפץ – קרוב משפחה לא-יוצלח שגר בביתם כדייר משנה, סופג מהם קיתונות לעג ומחליט לשים קץ לחייו.
[חדר בבית טיגלך. ערב. חפץ יושב ואוכל עוגה. נכנס טיגלך, לבוש חליפת ערב, ומגבעת בידו. הוא מתהלך אנה ואנה כמצפה.]
חפץ [מקיש בלשונו על חכו] טה-טח. טה-טה. [פאוזה] טה-טה. אתה תסלח לי שאני משמיע קולות כאלה, זה מרוב הנאה. אני נהנה מהעוגה. טה-מה. [טיגלך אינו מגיב] אני נהנה מאד. [פאוזה] העוגה הזאת גורמת לי הנאה גדולה.
טיגלך לא.
חפץ מה "לא"? [פאוזה] מה "לא"?
טיגלך לא.
חפץ מה "לא"?
טיגלך אתה לא נהנה.
חפץ למה לא?
טיגלך כי לא.
חפץ אני נהנה מאד.
טיגלך אתה לא נהנה משום דבר.
חפץ תסלח לי מאד, אני אוכל עוגה ונהנה.
טיגלך לא.
חפץ איך לא? כשאתה אוכל עוגה אתה לא נהנה?
טיגלך אני כן.
חפץ גם אני.
טיגלך לא.
חפץ למה אתה מדבר ככה?! אני לא נהנה כמו כל אחד?! אה? אה? [פאוזה] אה? אה? [פאוזה]
טיגלך מה אתה רוצה מהחיים שלי?
חפץ שתגיד לי למה אתה מדבר ככה.
טיגלך כדי שלא תחשוב שאם אתה טועם לפעמים משהו מתוק אז אתה מאושר כמונו.
