סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותהכרך השישי בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין, הכולל מחזות שכתב בשנים 1997-1995: כריתת ראש; משפט אונס; האיש עם הסכין באמצע; אלמו ורות; חרד ומבוהל.
אֶלמו ורות – מערכה ראשונה, א
ערב, חדר השינה. רות במיטה בכתונת לילה, ירכיה גלויות. נכנס אלמו, מתייצב מול המיטה, מפשיל את מכנסיו מטה, מתכונן לעלות.
רות: לאן?
אלמו: למיטה.
רות: לא תוכל.
אלמו: אבקש.
רות: לא.
אלמו: נמקי.
רות: וזו ההזדמנות לומר לך סוף סוף:
לא אהבתי אותך מעולם.
אנחנו נפרדים.
אלמו: [המום]
מה?!
[פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוזר, מפשיל את מכנסיו, שוב מתכונן לעלות למיטה]
רות: לא תוכל, אמרתי.
אלמו: סליחה, חשבתי שחלמתי.
[פאוזה, גוהר ומנסה לנשקה על פיה. רות מפנה פניה הצידה]
רות: ומה שבייחוד לא יכולתי לסבול הוא הפה שלך הנסמך אל פי, משיב הבל חם של רקבובית נצחית מתוך הלוע הפעור אלי.
אבל מעל לכל לא סבלתי את החוצפה שהבל-פה זה מבליע בתוכו:
אני קיים! אני נושף בעולם!
אלמו: [מתיישר. לעצמו]
ומי לא חיכה כל השנים בתוך תוכו שרגע זה יגיע.
ועל השאלה: "מה פתאום היום?", אענה: "מה שקורה, חייב הרי לקרות באיזה יום!"
[פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוזר, מפשיל את מכנסיו ועומד דום. לעצמו]
מעניין כמה זמן היא תניח לי לעמוד כך.
[פאוזה. לעצמו]
לנצח.
[רות צופה בו עוד רגע, אחר כך מתהפכת על בטנה, אחוריה מופנים אליו, ונרדמת. אלמו ממשיך לעמוד מול המיטה במכנסיים מופשלים]
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים