סיפורי חוכמה מן המזרח

מתוך ההקדמה:

פעם אחת לפני שנים רבות, כפתיחתן של רוב האגדות, חיה לה קהילת חקלאים שקטה בכפר ציורי קטן. בתי הכפר נבנו בסגנון ייחודי, ואנשיו הקפידו על מנהגיהם האופייניים ועל מסורותיהם רבות השנים.

בחורף אחד יבש במיוחד הכתה בצורת קשה בכפר והיבולים כולם נבלו ומתו. לא נשאר הרבה מה לאכול. זקני הכפר החכמים התכנסו מיד לישיבה דחופה והחליטו לבצע את טקס המזור המסורתי. משלחת מיוחדת נשלחה אל מקום הקסם הסודי ביער, ושם הדליקה אש קדושה בעזרת גפרורי האלים ושרה את התפילות המיוחדות. והטקס אכן עבד. רעמים נשמעו עת יצאה החבורה בחזרה אל הכפר, וטיפות גשם כבדות החלו עד מהרה להכות בראשי הכפריים ולהשקות את שדותיהם.

שנים חלפו להן ועשורים רבים, לידות נחגגו ומיתות בוכו. ובקיץ אחד חם במיוחד החלו לפתע תושבי הכפר השכן לתקוף באכזריות את הקהילה. כולם פחדו מאוד וזקני הכפר התכנסו שוב להתייעצות. משלחת דחופה נשלחה במהרה אל מקום הקסם הסודי ביער, ושם הדליקה את האש הקדושה בעזרת גפרורי האלים. אולם, למרבה הצער, שנים כה רבות חלפו עד כי לא היה בנמצא אפילו אדם אחד אשר ידע לשיר את התפילות המיוחדות. בסופו של דבר הטקס הצליח בכל זאת, והתקיפות האלימות פסקו.

שנים ועשורים המשיכו לחלוף באין מפריע, עד אשר בחורף אחד קריר במיוחד מגיפה קשה התפשטה בכפר. אנשים חלו, כאבו, ומתו, וזקני הכפר שלחו מיד משלחת לבצע שוב את טקס המזור המסורתי. אולם משהגיעה הקבוצה אל המקום הסודי ביער, התברר שאף אחד לא לקח עמו את גפרורי האלים. למרבה הצער, הסתבר שהגפרורים אבדו ואינם, נקברו הם תחת מצבות הזמן. אך משום שבכל זאת הגיעה הקבוצה עד המקום הסודי ביער, הטקס צלח, והמגפה פסקה מיד.