סוטרת היהלום

דו שיח בין הבודהה לאחד מתלמידיו הבכירים, העוסק בצורך לנטוש את כל התפיסות וההיקשרויות, הן לעצמיות והן לעולם, הן לתורה והן להארה, בסוטרת היהלום – מכתבי הקודש המרכזיים והמשפיעים ביותר במסורת הבודהיסטית.

הסוטרה נלמדה, שוננה, דוקלמה והועתקה במרכז אסיה, בסין, בקוריאה, ביפן, בווייטנאם, במונגוליה ובטיבט במשך קרוב לאלפיים שנה. מאות פרשנויות נכתבו עבורה על ידי נזירים ובעלי בית, שׂרים ומשוררים, בני מלוכה ומורי זן גדולים. 

כותב המתרגם, אורי קפלן, בהקדמה לתרגום:
[...] סוטרת היהלום היא קצרה למדי. ניתן לקרוא את כולה בחצי שעה בלבד, אם כי אפשר להגות בה במשך חיים שלמים. היא מייצגת קבוצה של טקסטים דומים מן הקאנון הבודהיסטי הנקראים "החוכמה השלמה" [...] סוטרת היהלום, הכתובה בשלוש-מאות פסוקים בלבד, מהווה מעין סיכום קצר של הז'אנר. אולם קיימת סוטרה קצרה עוד יותר – הכוללת 260 סימניות בלבד – ושמה סוטרת הלב, כלומר לב ליבה של תורת החוכמה הגדולה. סוטרת הלב מדוקלמת כיום בוקר-וערב בחלק גדול מן המקדשים הבודהיסטים במזרח אסיה, ותרגומה לעברית מופיע כנספח בסופו של ספרון זה.
[...] הרעיון המרכזי אותו מציג הבודהה בסוטרת היהלום הוא הצורך להימנע מהיקשרות לכל תפיסה שהיא. ראשית יש להתרוקן מההיקשרות לאישיות, כלומר מתפיסת המהות שלנו כישות עצמאית קבועה. שנית, יש לרוקן את העולם כולו ואת כל מה שיש בו ממהות קבועה ועצמאית. ולבסוף, יש לרוקן גם את הריקות. במילים אחרות, עלינו לנטוש הן את ההיקשרות עצמה, והן את רעיון נטישת-ההיקשרות. כפי שהכריז הבודהה בפרק 14: "הנוטשים את כל התפיסות כולן – מכונים 'בודהות'."
אולם זהו רק חלק מן הסיפור. סוטרת היהלום אינה מעודדת שקיעה מוחלטת בריקות שלֵווה אלא פעילות מושכלת ונדיבה בעולם. היא אמנם מסבירה שיש להתייחס אל כל התופעות כאילו אינן קיימות, אך מתעקשת שיש להמשיך ולפעול בעולם התופעות על מנת לעזור לזולת ולהתקדם במסע אל עבר ההארה.