כיצד הפך הבודהה מאליל פגאני מסוכן, העשוי מאבן ועץ, לפציפיסט מואר בשר ודם?
התפיסה של הבודהה כחכם טוב-לב ונדיב החלה רק לפני מעט יותר מ-150 שנה. במשך מרבית ההיסטוריה, אנשי המערב לא חיבבו במיוחד את הבודהה. ספרו של דונלד לופז ג'וניור, פרופסור ללימודי בודהיזם באוניברסיטת מישיגן, מתאר את המפגש של המערב עם הבודהה החל מימי קדם ועד למאה ה-19. הוא סוקר את תיאורי הבודהה במערב לפני שהפך להיות הדמות החיובית והפציפיסטית שאנו מכירים ואוהבים כיום, ושואל מה קרה לפני כ-150 שנה שהפך אותו לכזה.
הספר רואה אור בהוצאת פרפנצ'ה - הוצאת בוטיק עצמאית המפיקה ומפיצה ספרים בעברית ובאנגלית, ומתמחה במזרח אסיה (ספרי הגות ועיון, תרגומי ספרות קלסית, ספרי דת, חוכמה, ותובנה).
לפני שנים רבות חי אדם בשם סומדהא. מוטרד מהעובדה שבני האדם סובלים מחולי וממוות, הוא פרש להרים לתרגל מדיטציה. עד מהרה הוא פיתח כוחות יוגיים, אשר כללו גם את היכולת לעוף באוויר. באחד הימים, בעודו מעופף בשמיים, הוא הביט מטה וראה קהל גדול מתגודד סביב מורה. סומדהא נחת בסביבה ושאל מישהו מן הקהל לגבי זהותו של המורה. נאמר לו שהיה זה בודהה ששמו דיפמקרה. כששמע סומדהא את המילה "בודהה," הוא נמלא אושר. דיפמקרה התקרב, וסומדהא שם לב ששלולית של בוץ נקרתה בדרכו. הוא פרע מייד את הראסטות הארוכות והסבוכות שלו, ונשכב אפיים ארצה בתוך הבוץ על מנת ששיערו יכסה את השלולית ויגן על כפות רגליו של המורה. בעודו שוכב וממתין שהבודהה יצעד על שיערו, הרהר סומדהא בכך שיש ביכולתו לתרגל את תורתו של דיפמקרה ולהשתחרר ממעגל הלידות בגלגולו הנוכחי. אולם אז הוא שב וחשב לעצמו כך:
אך מדוע כך, כאחד האדם,
מפרי התורה בעצמי אטעם?
אשיג חוכמת-כול תחילה,
ואהיה לבודהה בזה העולם!
הרי אדם אמיץ אנוכי,
אז מדוע אחצה את האוקיינוס לבדי?
אשיג חוכמת-כול תחילה,
ואוביל את בני האדם ואת האלים, אל חוף מבטחים.
הבודהה דיפמקרה עצר לפני סומדהא השוכב, והכריז בקול שבעוד אינספור עידנים יוגי סגפן זה בעל הראסטות הסבוכות יהיה גם הוא לבודהה. וכך בסופו של דבר אכן קרה: לאחר גלגולים רבים הפך לבסוף סומדהא לבודהה שאנו מכירים, אותו הבודהה שהתגורר בהודו לפני כאלפיים וחמש-מאות שנה.
