האם הבעיות הפוליטיות שלנו טמונות במנהיג כזה או אחר או בשיטה הדמוקרטית עצמה? מה אפשר ללמוד מהסינים על מנת לשפר את שיטת הממשל שלנו? כיצד יכולה המריטוקרטיה בסגנון הסיני לתרום לשיפור הדמוקרטיה?
תשובות לשאלות אלה ואחרות בספרו הפרובוקטיבי של דניאל בל, דיקן בית-הספר למדע המדינה באוניברסיטת שאנדונג ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת צ'ינג-הואה שבבייג'ינג. בל מצביע על חולשותיה של הדמוקרטיה האלקטורלית המערבית, סוקר את המודל הפוליטי שהתפתח בסין במהלך שלושת העשורים האחרונים - מערכת ממשל שניתן לכנותה "מריטוקרטיה פוליטית" - ובוחן את האפשרויות לשילוב מרכיבים ממודל זה בדמוקרטיות בסגנון מערבי.
הספר רואה אור בהוצאת פרפנצ'ה - הוצאת בוטיק עצמאית המפיקה ומפיצה ספרים בעברית ובאנגלית, ומתמחה במזרח אסיה (ספרי הגות ועיון, תרגומי ספרות קלסית, ספרי דת, חוכמה, ותובנה).
באוקטובר 2013, סרטון מצויר מחוכם ממקור מסתורי התפשט ברשת, והגיע ליותר מעשרה מיליון צפיות בתוך שבועיים. הסרטון, אשר יצא בעת השבתת הממשל בארצות הברית, משווה בן בחירתם של מנהיגים במדינות שונות. הוא מציג את עלייתו המטאורית של הנשיא ברק אובמה, אשר נעזר במאות־מיליוני דולרים למימון קמפיין אישי, וניצח במתכונת של בחירות לאומיות נרחבות על בסיס של "אדם אחד, הצבעה אחת." תהליך זה מתויג כ-"דמוקרטיה." הוא מציג גם את טיפוסו ארוך־השנים של הנשיא שי ג'ינפינג לפסגת הכוח הפוליטי בסין: את קידומו ממנהיגות במשרד מקומי, למישור העירוני, למחלק המחוזי, לדרגות מחלקתיות, למיניסטריון המחוזי, לוועדה המרכזית, לפוליטביורו, ואז למנהיגות בוועדה המרכזית של הפוליטביורו, עם הערכות קפדניות וסופר תחרותיות בכל אחד מן השלבים, אשר נועדו לבחון את יכולות המנהיגות שלו. תהליך זה מתויג כ-"מריטוקרטיה." המשתמע בבירור מן הסרטון הוא שהמריטוקרטיה הפוליטית בסגנון הסיני היא דרך מוסרית לגיטימית לבחירת מנהיגים פוליטיים בכירים, אולי אף טובה יותר מבחירות דמוקרטיות.
