מראה אל מסורת הזן

מתוך הקדמת המתרגם:

מראות מופיעות לעיתים קרובות בכתבי הבודהיזם כדימוי לתודעה. מספרים שכשרצה הנזיר הסיני חואי-יואן בן המאה הרביעית להדגים לקיסרית את האמת האולטימטיבית, הוא בנה לשם כך אולם שלם של מראות. במרכז האולם הוא הניח פסל קטן של הבודהה, והפסל המוקף מראות השתקף אינסוף פעמים בתוכן. אולם אולי מוטב היה – יגידו מורי הזן הגדולים – אילו היה חואי-יואן נפטר גם מפסל הבודהה עצמו ונותן למראות לשקף את עצמן, אינספור צלליות ריקות המתגלמות האחת בתוך השנייה.

הספר "מראה אל מסורת הזן" נכתב ככל הנראה ב-1564, על ידי הנזיר הקוריאני, היו-ג'ונג. הטקסט הפך עד מהרה לספר לימוד בסיסי לכל הנזירים הבודהיסטים בחצי האי, ועותקים רבים שלו הופצו גם ביפן. עד עצם היום הזה משננים נזירים קוריאנים את "מראה אל מסורת הזן" בשנותיהם הראשונות במנזר על מנת להתכונן לחיים של תרגול בודהיסטי.

היו-ג'ונג (1520–1604), הידוע גם בכינויו "ההר המערבי", כיהן כראש מסדר הנזירים בקוריאה במאה השש-עשרה. מספרים שכבר בינקותו חלם תכופות על מנזרים בודהיסטים וכינוי החיבה שלו היה "התינוק הנזיר". הוא איבד את הוריו בהיותו בן עשר – עובדה שוודאי השפיעה רבות על ראיית עולמו – ובגיל עשרים גילח את ראשו והצטרף למנזר. עד מהרה הפך תלמיד הזן המוכשר למורה גדול עם אלפי תלמידים, אולם בקוריאה הוא ידוע בעיקר בשל פיקוחו על גדודי הנזירים אשר הדפו את התקיפה היפנית ב-1592. [1] מספרים שלקראת מותו, הביט היו-ג'ונג ארוכות בדיוקן של עצמו, ולבסוף כתב בצידו האחורי:

לפני שמונים שנה,

אתה היית אני;

ושמונים שנה אחר-כך,

אני הוא אתה.