סנשירו

הוא התנמנם מעט, וכשפקח את עיניו הבחורה כבר החלה לפטפט עם הזקן שלצידה. הזקן הזה היה ללא ספק האיכר הפשוט שעלה לרכבת בתחנה שלפני הקודמת. סָנְשִירוֹ זכר אותו. הוא פרץ לרכבת בריצה ובקולות פרא רגע לפני שהיא יצאה לדרכה. עורו נחשף ללא אזהרה, ועל גבו נגלו אינספור צלקות מטיפולי המוקסָה. סָנְשִירוֹ בחן אותו בתשומת לב. הזקן מחה את זיעתו, כיסה את עורו והתיישב לצד הבחורה. 
הבחורה חלקה איתו את תא הרכבת מאז קיוטו. סנשירו הבחין בה מרגע שעלתה לקרון. הדבר הראשון שתפס את עיניו היה צבעה הכהה. הוא חצה מקיושו ועלה על קו סָנְיוֹ, וככל שהתקרב בהדרגה לאזור קיוטו ואוסקה צבען של הנשים הפך לבן יותר ויותר. זה זרע בו מעין תוגה, געגוע לכפר הולדתו. אך מרגע שהבחורה נכנסה לקרון הוא הרגיש שנמצאה לו בת ברית. הצבע שלה היה בהחלט הצבע של קיושו.