תרגום ראשון לעברית של סיור לילי סביב חדרי מאת איש הצבא, הצייר והסופר הצרפתי בן המאה ה-19 גזביה דה מסטר, מספר אינדיווידואליסטי, ספרותי ומודרני שמיעט לכתוב. הוא היה קצין צעיר בצבא ממלכת סרדיניה ולימים גנרל בצבא רוסיה הצארית, ובתחילה אף לא עלה בדעתו לפרסם את סיפוריו.
בשנת 2007 ראה אור בנהר ספרים ספרו מסע סביב חדרי, בו חלל החדר מתגלה כעולם אינסופי שבו האדם מממש את חירותו האמיתית. גם בספר שלפנינו מתמודד המחבר עם שאלות קיומיות בדרך הגוּתית-פיוטית ואירונית. הוא מנסה למצוא את האיזון הנכון בין השכל לרגש, מתאר את המאבק הפנימי המתרחש בנפשו ומרמז לכך שהתבונה, לב-לִבה של הפילוסופיה הנאורה שהובילה למהפכה הצרפתית השנואה עליו, חיסלה למעשה את סיכוייו של האדם להיות מאושר, או לפחות מערימה בפניו קשיים בדרך אל שלווה ואושר הפנימיים.
תעתועי הדמיון המעסיקים אותי מציבים לפנַי ניגודים כה רבים ביחס ליצירותיו האלמותיות של מר דה בּוּפוֹן, עד כי המחשבה לחקותו, ולוּ גם בעניין זה, לא הייתה מן הסתם עולה בדעתי מעולם אלמלא תקרית אקראית שהובילה אותי להחלטה בעניין זה. משָרת שהסיר אבק מעל הרהיטים סבר שיֵש הרבה אבק על תמונה בצבעי פסטל שאך זה סיימתי לצייר, ואיבק אותה טוב כל כך בפיסת בד, עד שהצליח למעשה להסיר ממנה את כל האבק שהתקנתי בה בקפידה רבה. לאחר שכעסתי עליו מאוד, כעס שלא היה במקומו, ושלא כדרכי בקודש לא אמרתי לו דבר כאשר הגיע, שינסתי מיד מותנַי ושבתי לביתי עם מפתח לחדר קטן ששכרתי בקומה החמישית ברחוב דה לה פְּרוֹבידֵנס. העברתי לשם עוד באותו יום חלק ניכר מן החומרים המובחרים שעסקתי בהם, ובהמשך הרביתי לבלות שם, מוגן מפני המהומה הביתית וממנקי תמונות. השעות חלפו כרגעים בחדרון מבודד זה, ויותר מפעם אחת השכיחו ממני הזיותי את שעת ארוחת הערב. הו, בדידות ענוגה! הכרתי את המנעמים שאַת משכֶּרת בהם את אהובייך. אבוי למי שאינו מסוגל להיות לבד יום אחד בחייו בלי לחוש את ייסורי השעמום, ולמי שמבכר, כאשר נדרש, לשוחח עם אווילים ולא עם עצמו!
