רצח במעון הכומר

קשה לדעת איפה בדיוק מתחיל הסיפור, אבל בחרתי לפתוח ביום רביעי מסוים, בשעת ארוחת הצהריים במעון הכומר. השיחה ברובה לא נגעה כלל לענייננו, ואף על פי כן נזכרו בה דבר או שניים שהשפיעו על השתלשלות העניינים העתידית.

באותו רגע סיימתי לפרוס נתח בקר מבושל (קשה במיוחד, אגב) וכשהתיישבתי הערתי, ברוח שאינה הולמת כלל את מעמדי בקודש, שאם מישהו ירצח את קולונל פּרוֹתֵרוֹ, הוא יעשה טובה לעולם.

אחייני הצעיר דניס אמר מיד:

״עוד יזכרו לך את זה כשימצאו אותו מתבוסס בדמו. מרי תעיד נגדך, נכון, מרי? וגם תספר איך נופפת בסכין הבשר בנקמנות״.

מרי, שכנראה עובדת במשק הבית שלנו עד שיזדמנו לה עיסוקים מספקים ורווחיים יותר, רק אמרה בקול רם ויבש ״ירקות״, והושיטה לו בזעף קדרה סדוקה.

אשתי שאלה באהדה: ״הוא הציק לך מאוד?״

לא יכולתי לענות לה מיד, כי מרי, לאחר שהטיחה את הירקות בשולחן, נופפה מולי עכשיו בקערת כופתאות לחות ודוחות במיוחד. אמרתי ״לא, תודה״, והיא השליכה את הקערה על השולחן ברעש ויצאה מהחדר.