רציחות האלפבית

ביוני 1935 חזרתי לאנגלייה מהחווה שלי בדרום אמריקה לשהות בת חצי שנה. ימים קשים עברו עלינו שם. נפגענו, כמו כולם, מהשפל העולמי. היו עניינים שונים שדרשו טיפול באנגלייה, וסברתי כי כדי שיסתיימו בהצלחה יש צורך במגע אישי. רעייתי נשארה בדרום אמריקה כדי לנהל את החווה. מובן מאליו שעם בואי לאנגלייה הזדרזתי לבקר אצל ידידי משכבר הימים, הרקול פוארו. מצאתי אותו במעונו החדש, מלון דירות מהסוג החדיש ביותר בלונדון. האשמתי אותו (והוא אף הודה בכך) שבחר לגור שם אך ורק בגלל צורתו ההנדסית של המבנה. ״כמובן, ידידי, איזו סימטרייה נאה יש פה, אינך סבור כך?" אמרתי שלדעתי לא צריך להפריז בריבועיות, ועל דרך ההלצה הידועה שאלתי אם באכסניה המודרנית לעילא הזאת כבר הצליחו לשכנע את התרנגולות להטיל ביצים מרובעות. פוארו צחק מקרב לב. ״אה, אתה זוכר את זה? לצערי, לא! — המדע טרם שכנע את התרנגולות להסתגל לטעם המודרני, והן עדיין מטילות ביצים בכל הגדלים והצבעים!" סקרתי את ידידי הוותיק במבט של חיבה. הוא נראה נפלא — כאילו בקושי הזדקן ביום מאז פגישתנו האחרונה.