הכרך השני בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין, הכולל מחזות שכתב בשנים 1983-1975: קרוּם; פופר; סוחרי גומי; הלוויה חורפית; אורזי מזוודות.
הספר ראה אור לראשונה ב-1988 ונדפס מחדש במהדורת כל כתבי חנוך לוין ב-1999.
קרום – מערכה ראשונה, תמונה 1
שדה-תעופה. לפנות ערב.
האם: הודיעו שהמטוס נחת. בעוד רגע אראה את בני. הנה הוא בא.
[נכנס קרום עם מזוודה, מחבק את האם.]
קרום: לא הצלחתי בחוץ-לארץ, אמא. לא הרווחתי כסף ולא נעשיתי מאושר. לא ביליתי, לא התקדמתי, לא התחתנתי, לא התארסתי ולא הכרתי אף אחד. לא קניתי כלום, לא הבאתי כלום. במזוודה שלי יש לבנים משומשים וכלי רחצה. זהו, אמרתי לך הכל, ואני רוצה שתעזבי אותי במנוחה.
האם: [מסתכלת על המזוודה.]
בטח מכין לי איזו הפתעה.
קרום: לא.
האם: בטח איזו הפתעה לאמא.
קרום: לא! לא!
האם: מה אתה צועק?! מישהו רוצה ממך משהו? באת ארצה כדי לריב?!
