17% הנחה

SEMPER IDEM תמיד אותו דבר

רומן זכרונות שכתב בשלהי חייו המחזאי והסופר הסרבי ג’וֹרגֶ’ה לֶבּוֹביץ’, הפורשׂ את סיפורי חייהם של בני משפחה יהודית ענֵפה שחיו בין שתי מלחמות העולם בווֹיווֹדינה ובקרואטיה, שהיו בימים ההם חלק מממלכת יוגוסלביה. הרומן כתוב מנקודת מבטו של ילד שהתבגר לנער, אשר חייו התנהלו בעולם רב-תרבותי, בין סרבים, הונגרים, גרמנים, יהודים וצוענים, כאשר ברקע העימותים הבינתרבותיים, ההקצנה הלאומנית, התעמולה הנאצית ורדיפת היהודים ערב מלחמת העולם השנייה.

זוהי נקודת ראות מיוחדת, של מבוגר הכותב את הילד שהיה - ילד שניחן בתום לב, בתאווה לרכוש דעת, בכישרון מולד לבחון ולאבחן, להכיר במורכבויות ובפרדוקסים ולתארם בכאב, בהומור ובשאר רוח. מה שהיה ללֶבּוֹביץ’ לומר על הרוע, השנאה, הבגידה והאיוולת נבע מחוויות ילדותו ונעוריו. זיכרונו רוענן בגל מחודש של רוע, שנאה, בגידה ואיוולת במלחמות שהתחוללו לאחר התפוררות יוגוסלביה בשנות התשעים של המאה העשרים. סינדרום זה של הישנות הוא ככל הנראה הסיבה לשם שבחר לספר: Semper idem (תמיד אותו דבר).

ג’וֹרגֶ’ה לֶבּוֹביץ’ (2004-1924) נודע בארצו כמחזאי עטור שבחים ופרסים, וככותב סיפורים ונובלות. הרומן Semper idem, שהמחבר לא הספיק להשלים את שלושת פרקיו האחרונים, זוכה כיום להערכה כאחת מפסגות הספרות הסרבית במאה ה-21.

82 ₪

99 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך SEMPER IDEM תמיד אותו דבר

שאלתי את סבא אדולף איפה נמצאים גני העדן. הוא הסב את תשומת לבי לכך שלא אומרים "גני עדן" כי אם "גן עדן". "אין גני עדן. קיים רק גן עדן אחד", אמר. "ואיפה הוא?" שאלתי. "בשום מקום. גן עדן אינו קיים. זו סתם המצאה! אתה צריך להאמין רק במה שתוכל לראות ולמשש" (ענה סבא). לא הייתי מרוצה מתשובתו: תחילה אמר שקיים גן עדן אחד בלבד, ולאחר מכן טען שגן עדן אינו קיים מכיוון שלא רואים אותו. גם את הרָעָב לא רואים, אבל הוא קיים. שאלתי את דָדִי שלי איפה נמצא גן העדן. "במקום שהמלאכים נמצאים בו, שם גן העדן", ענתה דָדִי שלי. על כל שאלותַי היו לה תשובות, להבדיל מאמא, שלעתים קרובות היתה אומרת: "אל תשאל שאלות מיותרות". אם כן, המלאכים חיים בגן העדן. ידעתי מי הם המלאכים, גם אני הייתי אחד מהם; אמא היתה פונה אלַי כאל "המלאך" שלה, ודָדִי שלי גם היא לפעמים הרעיפה עלי חיבובים, מלטפת אותי ונושקת לי באומרה: "אתה המלאך הקטן שלי". גם אורחי הפנסיון שניהלה אמא אמרו מדי פעם: "הבן שלך ממש מלאך". כדי להיוודע, שאלתי את דָדִי איך זה בגן העדן. היא הסבירה לי ששם יפה מאוד, כולם שם טובים, כולם מאושרים, כולם שמחים; שומעים שם כל הזמן מוזיקה שמֵימית. כך נודע לי שגם אני חי בגן העדן.