מצוד הנכבדים

"הסיפור הזה רודף אותי מילדותי" - כך נפתח ספרה של העיתונאית ואשת הטלוויזיה היהודייה-צרפתייה אן סינקלייר, המתחקה אחר גורל משפחתה במלחמת העולם השנייה.

בבואה לחקור את מעצרו של ליאונס שוורץ, סבהּ מצד אביה, והצלתו מגירוש למחנה ריכוז, היא שופכת אור על פרק בתולדות הכיבוש הנאצי, הידוע בשם: מצוד הנכבדים. בפקודה מברלין, עצרו הגרמנים ב־12 בדצמבר 1941 בפריז, 743 יהודים - עורכי דין, שופטים, סופרים ורופאים. כדי להגיע למכסה של אלף עצורים, מצורפים אליהם 300 יהודים ממחנה המעצר דְרַנסי.

האסירים שוהים במחנה המעצר קומפיין־רוייאלייה שמצפון לפריז במשך שלושה חודשים, ורובם מגורשים ממנו לאושוויץ. "זהו מחנה ללא עבודת כפייה, ללא עינויים, ללא השמדה, מקום שהתליין נותר בו סמוי מן העין, הוא פשוט מניח לקרבנותיו לגסוס אט אט", כותב פרנסואה מוריאק.

חרף הפער השורר בין האסירים היהודים ילידי צרפת, פטריוטים ומתבוללים ברובם, לבין העצורים היהודים ממזרח אירופה, האמונים על פרעות, יהפוך המחנה לתחנה האחרונה של כולם.