אם בכל מקום האדם הוא תבנית נוף מולדתו, הרי בנורבגיה הדבר נכון על אחת כמה וכמה. אין זה פלא שגם במאה ה-20, שבה הדגיש המודרניזם את האורבניות, נותרו משוררים מרכזיים בכפרים ובחוות והמשיכו לכתוב משם.
המשוררת סבינה מסג, אשר הגיעה לנורבגיה בזכות קשרי משפחה, גילתה מאפיין זה בתרבות המקומית, והקדישה חמש שנה לתרגום מחבר משירתם של ארבעה משוררים מרכזיים ואהובים מאוד בארצם ומחוצה לה: אולב האוגה, רולף יאקובסן, טאריי וסוס והלדיס מורן וסוס.
לצד הפרוזה הנהדרת מנורבגיה, שהופכת פופולרית בישראל, ישנה שירה עניפה אשר במרכזה הטבע, ואשר שמה דגש מיוחד למשבר האקולוגי ולשיח על אודותיו.
זה החלום/ אולב האוגה
זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.
